|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F Center of Folktales and Folklore |
|
סיפורי
עם סיפורים
יהודיים סיפורי
עם של יהודי אירן |
|
|
אלכסנדר כובש
העולם - יפתח אברהמי המלך אסכנדר, או בשמו המוכר יותר, המלך אלכסנדר
מוקדון, רצה לכבוש את העולם כולו. פעם אחת נודע לאלכסנדר שהרחק הרחק מעבר להרי
חושך ושמי צלמוות ישנה ארץ ובה מעין מים חיים אשר השותה מהם לא ימות לעולם, אך
איש אינו יכול להגיע לאותה ארץ כי הדרך אליה היא דרך חתחתים חשוכה המתפתלת בין
הרים גבוהים ורצופה סכנות – נחשים ארסיים ועקרבים ושאר מיני מזיקים. כאשר שמע על כך אלכסנדר, לא התאפק ולא מלך על
יצריו; הוא החליט לנסות ולהגיע לאותה ארץ, לכובשה ולשתות ממי החיים הנובעים מן
המעין. זימן אליו המלך את כל יועציו והחל לתכנן עמם את
המסע. רבים מיועציו התנגדו לתכניתו אך לא העזו להביע בקול את דעותיהם. המלך היה
פוסק אחרון בכל ההחלטות ומי שהעז להמרות את פיו או להביע דעה הנוגדת את דעת המלך
היה מתחייב בראשו. והנה החליט אלכסנדר כי למסע הזה יצאו רק אנשי חיל חזקים
וצעירים שגילם אינו עולה על ארבעים שנה; אנשים שכוחם במותנם ויוכלו לעמוד בתלאות
הדרך. בין יועציו של
אלכסנדר היה איש זקן בא בימים בעל ניסיון עשיר אשר הכיר את כל תהפוכות העולם
וליווה את המלך בכל מלחמותיו. את היועץ הזה לא התכוון אלכסנדר לקחת עמו למסע
בגלל גילו הגבוה ובמקומו החליט לקחת עמו את בנו של היועץ שהיה אף הוא אדם שקול
ובעל ידע לא מועט, בקי בענייני המלוכה ובתכסיסי המלחמה. מכיוון שהיועץ הצעיר טרם
נתנסה עד אז במסע מעין זה, פנה אל אביו הזקן ושאל בעצתו. הזקן הפציר בו שייקח
אותו עמו למסע. "צר
לי אבי, לא אוכל לקחתך עמי" אמר לו הצעיר "חזקה עלי מצוות המלך שלמסע
זה יצאו רק הצעירים מבני ארבעים ומטה והממרה את פי המלך אחת דתו למות!" אבל אביו שידע את מטרת המסע ואת הסכנות האורבות
בדרך לא הסכים לוותר. "בני"
אמר לו "אם לא אוכל לנסוע בגלוי, קח אותי אתך בסתר. הכן תיבה מרופדת
ומאווררת היטב והושב אותי בתוכה ואת התיבה טען על גבי סוס וצרף אותו לקבוצת
הסוסים הנושאים דברים שבירים ועדינים לצרכי המלך וראשי הצבא, ובכל פעם שתתקל
בקשיים ותזדקק לדבר עצה רכב עם סוסך לצדו של הסוס המוביל אותי וכך תוכל לשוחח
אתי מבלי שאיש יחוש בדבר." הסכים הבן לעצת אביו ואחר כך המשיך להתייעץ אתו
בדבר הכלים הנחוצים למסע מעין זה. שאל אותו הזקן מהם החפצים שהתכוון לקחת והבן
מנה באוזניו את כל הדברים. "לא
די בכך בני." התרה בו הזקן "למסע כה ארוך ומייגע בין הרי חושך בדרכים
עקלקלות ומתפתלות נחוצים לכם חפצים נוספים שבמסע רגיל אינכם זקוקים להם. עצתי לך
שתיקח עמך מלאי גדול של נרות שעווה וחבילות רבות של לבד (צמר גולמי שבאמצעות
הכאה וכבישה מקבל צורת מרבד) וגם מלאי גדול של מראות שתספקנה לכל המשתתפים
במסע." הבן שמע לעצותיו של האב, הכין את כל הדרוש,
הכניס את אביו לתיבה והצטרף למסע. ימים רבים חלפו
והימים הצטרפו לחודשים ובוקר בהיר אחד הגיעו עד לפתחם של הרי החושך. ככל שהתקדמו
בדרך הלכה החשיכה וגברה עד שהגיע רגע שאיש לא ראה את חברו הצועד בסמוך לו.
השבילים היו צרים ומפותלים ופחד נורא תקף את החיילים. הם החלו לצרוח ולצעוק
וזעקתם הגיעה עד לאוזניו של המלך אלכסנדר ויועציו. פנה אלכסנדר ליועץ הצעיר
וביקש ממנו דבר עצה. מיהר היועץ והוליך את סוסו סמוך לסוס שנשא את אביו, קרב
ראשו אל התיבה ושאל בעצתו של אביו. לחש לו האב מתוך התיבה: "בני, זוכר אתה
את מלאי הנרות שיעצתיך לקחת אתך לדרך? על המקום הזה ועל הרגע הזה חשבתי בעת
שיעצתי לך זאת. עתה הגיעה השעה לעשות בהם שימוש." פרק הבן את מלאי הנרות וחילק אותם בין החיילים.
הדליקו החיילים את הנרות וסרה מהם אימת החשיכה ועברו את הרי החושך בשלום. אך עוד
הם שמחים על שעלה בידם להתגבר על המכשול הראשון וכבר ניצב בפניהם מכשול חדש.
הסוסים עמדו כמסומרים למקומם בלא שיצליחו להניע רגל. דומה היה כאילו רגליהם
נדבקו לאבני המדבר. רכב המלך אלכסנדר לראש השיירה לראות מה אירע והנה נתקע גם
סוסו שלו. הסוס מתאמץ, מנסה להרים רגל ולהתקדם אך לא עולה בידו למוש ממקומו.
נדהם אלכסנדר למראה ולא ידע מה לעשות. שלח המלך לקרוא ליועץ, אולי יש באמתחתו
דבר עצה והיועץ מיהר אל אביו שבתיבה וביקש את עזרתו. שאל אותו אביו: "אמור לי בני האם נעליך
מפורזלות?" אמר לו: "כן" "נסה
להסיר את נעליך ולצעוד צעדים אחדים" אמר האב "ואחר כך חזור אלי." עשה הבן כדבריו ומיד הרגיש שללא נעלים
ההליכה קלה יותר. חזר הבן לאביו וסיפר לו על כך. אמר לו אביו: "דע לך בני שסלעי המדבר
שהגעתם אליו נחונו בכוח מגנטי והם מרתקים אליהם את פרסות הסוסים והמסמרים
העשויים ברזל ומקשים עליהם את התנועה. קח את מלאי הלבד שיעצתי לך להביא אתך
ועטוף את רגלי הסוסים בפיסות של לבד וכך לא יגעו פרסותיהם באדמה ולא ירותקו
אליה." עשה הבן כעצת
אביו וכך התגברו גם על המכשול הזה. אך לא חלף זמן רב וצרה חדשה נתרגשה עליהם,
צרה שהחרידה את החיילים וסיכנה את חייהם ואיש לא ידע כיצד להיחלץ ממנה: נחשים
לאין ספור זחלו סביבם ולנחשים אלה הייתה סגולה שכל המסתכל עליהם מתחיל לחייך
ולצחוק ולא יכול לרסן את עצמו ולחדול עד שהוא מתפקע מרוב צחוק ומת. חיילים רבים
כבר נפגעו ומתו והמלך היה אובד עצות ומה שגרוע יותר, גם בפי יועצו הנאמן לא נמצא
כל פתרון. היועץ רצה אומנם לגשת אל אביו ולשאול בעצתו, אך המלך רכב בסמוך לו
והוא לא העז לגשת לתיבה שאביו נמצא בה מחשש פן יבחין בו המלך. הוא חיכה לרגע
המתאים ולבסוף בלית ברירה פנה אל המלך וביקש ממנו שיניח אותו לבדו אולי יעלה
בידו לאמץ את מוחו ולמצוא פתרון. הסכים המלך לבקשתו אך הפעם עקב אחריו מרחוק
והשגיח על כל תנועותיו. לפתע ראה המלך שיועצו מרכין ראשו מעל תיבה גדולה הקשורה
לגב סוס וממלמל משהו. קרב המלך אל היועץ מבלי שהלה יבחין בכך והאזין לקול הבוקע
מן התיבה והקול נשמע לו מאוד מוכר. לבסוף לא יכול אלכסנדר להתאפק יותר. הוא ניגש
אל היועץ טפח על גבו ודרש ממנו במפגיע לספר לו מה טיבה של התיבה שהוא נושא עמו. "אדוני
המלך" אמר היועץ "על חטאי אני מודה היום הזה: בתוך התיבה נמצא אבי הזקן
ולולא עצותיו לא היינו מצליחים להגיע עד הלום כי הוא זה שהנחה אותי בחכמתו ומצא
דרך להתגבר על כל הקשיים שנתקלנו בהם עד היום ואם חטאתי לפניך בהפרי את פקודתך
עשה בי כטוב בעיניך!" "נהגת
כשורה" אמר לו המלך "ואני סולח לך על מעשיך!" פקד המלך על מלוויו להוציא את הזקן מן התיבה
ולהעניק לו את הכבוד המגיע לו ואחר כך פנה אליו וביקש לשמוע אם יש בפיו עצה לצרת
הנחשים. "כבר
חשבתי על כך" השיב לו היועץ ויש לי פתרון: הוציאו את מלאי המראות שהבאתם
אתכם וחלקו אותן בין החיילים וכל חייל שיתקל בנחש יציג מולו את הראי
שבידו." נהגו החיילים על פי עצתו ואכן הנחשים כשראו את
דמות עצמם נשקפת אליהם מן הראי תקף אותם בולמוס של צחוק שלא יכלו להפסיקו והם
צנחו ארצה מתים. משיצאו מכלל סכנה המשיכו בדרכם והנה נגלתה לעיניהם עיר גדולה
בנויה לתפארה. אלכסנדר ביקש כבר להכריז מלחמה על אנשי העיר ולכובשה אבל לפני כן
שאל בעצת היועץ הזקן. "לא
תהיה תפארתך על הדרך הזו" אמר לו היועץ "שמעתי כי בעיר הזאת אין כמעט
גברים ונשים הן השולטות בעיר ומנהלות את ענייניה. אם תנצח אותן יבוזו לך ויגידו:
אלכסנדר הגיבור הגדול הלך להלחם בנשים! ואם תהיה ידן על העליונה ילעגו לך
ויגידו: אלכסנדר הכובש המהולל נוצח בידי נשים! מוטב לך שתעקור מלבך את רעיון
המלחמה אתן." שמע אלכסנדר
לעצתו ושלח שליחי שלום אל העיר. יצאה מושלת העיר לקראתו והזמינה אותו לסעוד על
שולחנה ואלכסנדר נענה להזמנתה. הושיבו את אלכסנדר ואת שריו אל שולחן הכבוד
והגישו לפניהם לחם ופירות עשויים זהב בתוך צלחות מזהב. שאל אותה אלכסנדר: "האם בעירכם
אוכלים זהב?" "לא"
השיבה המושלת "חשבתי רק שאתה מתאווה לזהב כי לחם רגיל בודאי יש לך בארצך
ואם לא בזהב חשקה נפשך מדוע היה עליך לכתת את רגליך ולהגיע עד לכאן?" נעתקו המלים מפיו של אלכסנדר ובוש להודות בפניה
כי מחפש הוא את מעין מי החיים על כן אמר לה: "לא בזהב חפצתי. במזון אחר
חשקה נפשי: ברצוני להתבונן בסדרי חייכם ולטעום מחכמתכם." "אם
כך" אמרה לו המלכה "שב לצידי וראה כיצד אני שופטת את נתיני."
הסכים אלכסנדר והתיישב לצידה. באו שני אנשים להתדיין לפני המלכה. אמר האחד
"גברתי, אדם זה מכר לי חלקת אדמה. כשחפרתי בה מצאתי בתוכה אוצר. אני קניתי
ממנו את השדה בלבד והאוצר איננו שלי. רציתי להחזיר לו את האוצר, אבל הוא מסרב
לקבלו." אמר השני: "לא כך, גברתי המלכה. כאשר
מכרתי לו את השדה מכרתי אותו עם כל אשר בו. אם שיחק לו מזלו ומצא בתוכו אוצר -
לי אין חלק בו!" שאלה המלכה את הקונה: "כלום יש לך
בן?" השיב לה: "כן". "ואתה" פנתה אל המוכר, האם יש לך
בת?" אמר לה: "כן" "אם
כך" אמרה המלכה "השא את בתך לבנו של אדם זה ואת האוצר תתנו להם כמתנת
כלולות." כששמע אלכסנדר את פסק הדין, תמה מאוד. שאלה
אותו המלכה: "וכי לא שפטתי כיאות? כיצד היית אתה שופט?" "אני"
אמר אלכסנדר "הייתי הורג את שניהם ולוקח את המטמון לגנזי!" הסתכלה עליו המלכה ושאלה: "אמור לי אדוני המלך,
האם השמש זורחת והגשם יורד בארצך?" אמר לה: "כן" "ועזים
וכבשים ותרנגולות יש בארצך?" המשיכה המלכה לשאול. "בודאי!" "אם
כך" אמרה המלכה "דע לך שרק בזכות אותם עזים וכבשים זורחת השמש
בארצך!" לא ידע אלכסנדר מה להשיב. בוש ונכלם עזב
את העיר והמשיך בחיפושיו אחרי מעין מי החיים. אחרי מסע ארוך שנמשך ימים רבים הגיעו סוף
סוף ליעדם, אך מקומו המדויק של מעיין החיים נעלם מהם. לפי עצת היועץ הזקן פנה
אלכסנדר אל אדם זקן שהתגורר במקום ושאלו על מקום המעיין. "שמעתי שאכן קיים
בארצנו מעיין מעין זה אך לא אדע את מקומו. אוכל רק להובילכם אל איש זקן ממני
והוא אולי ידע." הוביל אותם הזקן אל זקן אחר שגופו כפוף
ורגליו רועדות מרוב שנים וזה הוליך אותם לישיש אחר שכבר לא אצר כוח לעמוד על
רגליו וכך עברו מזקן אחד לשני עד שהגיעו אל ישיש מופלג שכולו עור ועצמות ומשקלו
כציפור והוא שוכן בתוך קן נשרים על גבי סלע נישא. נתנו לו אלכסנדר ויועציו שלום
ושאלו אותו על מקום המעין וסגולותיו. עיקם הזקן את שפתיו בבוז ושאל את אלכסנדר:
"מה לך ולמי החיים ומה תפיק מהם?" "וכי יש דבר יקר ערך יותר ממים
המעניקים לאדם חיי נצח?" ענה לו המלך. "התבונן בי" אמר לו הזקן
"וראה את מצבי. אני, להוותי ולצערי שתיתי ממי החיים וראה לאן הגעתי. האם
רוצה אתה להגיע למצבי? המעיין שאתה מחפש קולח לא הרחק מכאן אבל בטרם תשתה ממימיו
חשוב היטב אם בחכמה אתה נוהג!" התבונן המלך בישיש המצומק הבלה מזוקן
והבין כי צדקו דבריו וכי חיי נצח יביאו לו רק סבל ויגון. הוא פקד על צבאו לסוב
על עקבותיו והחל במסע הארוך חזרה למולדתו. אך בטרם הגיע לארצו השיגה אותו יד המוות.
הוא חלה במחלה קשה והחזיר נשמתו לבוראו. היועץ הזקן שהופקד על קבורתו ציווה
להכניסו לתוך ארון מתים ועל הארון נכתב: "כאן שוכב אלכסנדר הגדול שביקש
לכבוש את העולם". ואת ידיו של המלך המת פקד להשאיר כשהן בולטות אל מחוץ
לארון. מסע ההלוויה עבר מעיר לעיר ובכל מקום חלקו האנשים את הכבוד האחרון למלך
שנפטר. ובאחת הערים שוחחו האנשים ביניהם ותמהו מדוע השאירו את ידיו של המלך
בולטות אל מחוץ לארון. קם ילד אחד ואמר להם: "אני יודע את התשובה: עשו זאת
על מנת שהכל יראו שעם כל גדולתו וכוחו ואוצרותיו אין הוא נוטל עמו דבר והוא הולך
לעולמו בידיים ריקות!" כשהגיע מסע ההלוויה אל קרבת עיר הולדתו של
אלכסנדר התעוררה השאלה כיצד להודיע לאמו שהייתה עוד בחיים את הבשורה המרה על
מותו של בנה בלי שתתמוטט מרוב צער. איש לא היה מוכן לקבל על עצמו את התפקיד
והמשימה הוטלה על כתפו של היועץ הזקן. בא היועץ הזקן לפני אמו של אלכסנדר והודיע
לה כי בנה עומד להגיע ויש להכין לו קבלת פנים מלכותית ושבפקודת המלך על מקבלי
פניו להיות אנשים שלא מת מישהו ממשפחתם ושמעולם לא לגמו משקה אבל בחייהם. חיפשו
אנשים כאלה ולא נמצאו והבינה אמו של אלכסנדר את הרמז והשלימה עם העובדה שגם עליה
עברה הכוס ואין עצה ואין תבונה בפני המוות ולא לחינם אומר הפתגם: עשיר ורש ביום
מותם שווים הם בפאר ולעשיר לא
יינתן תכריך אחד יותר. _____________________________ אל יפתח אברהמי
המספר, בן העדה הפרסית, התוודעתי לראשונה דרך הסיפורים שהעלה על הכתב והעבירם
לארכיון אסע"י למשמרת. סגנונו הבהיר והשוטף משך את עיני ולימים פגשתי גם בו
עצמו במקום מושבו במושב מסלול ליד באר שבע וזכיתי לשמוע אותו מספר. הספור על
אלכסנדר מוקדון שרשם במו ידיו מובא כאן עם עריכה קלה. כמו כן הרחבתי והשלמתי את
סיפור פגישתו של אלכסנדר עם מלכת עיר הנשים על פי מקורות כתובים. הנוסח המקורי
נמצא בגנזי אסע"י תחת הספרור 16336.
|
|