|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F Center of Folktales and Folklore |
|
סיפורי
עם סיפורים
יהודיים סיפורי
עם של יהודי צפון אפריקה |
|
|
מדוע יש לגמל שפה שסועה? היום שהאזנתי בו לראשונה בחברת בתי הצעירה
לסיפוריה של שמחה שַׁמָכָּה חרות עד היום בזכרוני. שמחה היא ילידת לוב
ואוצר הסיפורים שלה כולל סיפורי ילדים מקסימים, ששמעה בילדותה. סיפורים מלאי
הומור וחכמת חיים, גדושים בחרוזים עממיים, חרוזים ששמחה השכילה להריק אותם בחן
רב משפה לשפה. חלק מסיפוריה מצוי באוספי ארכיון הסיפור העממי בישראל על שם דב
נוי (אסע"י) שבאוניברסיטת חיפה. הסיפור המובא להלן הוקלט על ידי מפיה.
נוסחה רשומה שלו נמצאת בארכיון ומספרה הסידורי הוא 12393.
לפני שנים רבות הייתה חיפושית. חיפושית מאוד נקיה ומקפידה על ניקיון
ביתה. יום אחד ערכה החיפושית סדר בביתה; הזיזה מטות וארונות וניקתה כל פינה,
ובאחת הפינות מצאה אגורה. חשבה לעצמה: 'מה אני אקנה באגורה הזאת? 'האם אקנה בשר?
אחת שתים וכבר נגמר -
אין אגורה ואין בשר!
אולי אקנה גבינה?
מעשה חסר בינה.
הגבינה תיגמר,
והכסף לא ישאר!
אני יודעת מה! אלך ואקנה סרט אדום.' קנתה החיפושית סרט אדום, קשרה אותו סביב
לצווארה וישבה על מפתן ביתה. עבר הגמל וראה אותה:
"חיפושית חיפושית,
כה נאה וחיננית,
התהיי לי לאשה?"
"לא ולא!" השיבה החיפושית,
"קולך עבה ומבהיל,
בטנך בגודל לא רגיל.
אם ברגלך, עלי דורך היית,
הייתי מתכווצ'צ'ת, נמעכת כמו פיתה!"
הלך הגמל ובא החמור:
"חיפושית חיפושית,
כה נאה וחיננית,
התהיי לי לאשה?"
נבהלה החיפושית ואמרה: "לא ולא!
נערתך תחריד את עולמי השליו,
ותגרום לי לשבץ הלב!"
וכך עברו על פניה חיות רבות ואת פני כולן השיבה ריקם עד שהגיע לשם עכבר.
"חיפושית חיפושית,
כה נאה וחיננית,
התהיי לי לאשה?"
השיבה לו החיפושית:
"אתה נאה וצעיר וגופך זעיר,
קולך דק ושקט – ממש לחישה –
לך אהיה לאשה!"
התחתנה החיפושית עם העכבר, ובאחד הימים אמרה לו: לך והבא לי צמר ואסרוג
לך גלימה."
ומהו צמר בעיני עכברים? קורי עכביש! הלך והביא לה פקעת של קורי עכביש.
אמרה לו החיפושית: "בוא ניקח את הצמר ונכבס אותו בים."
ומהו ים בעולמם של חיפושית ועכבר? שלולית על יד הבאר.
הלכו וחיפשו את השלולית הקטנה ביותר. מצאו עקבת חמור מלאה במים.
"לא, לא", אמרה החיפושית, "לא ים כזה גדול. אני אטבע
בתוכו!" המשיכו וחיפשו ולבסוף מצאו - עקבה של טלה, שקועה בבוץ ומלאה במים.
"זהו בדיוק הים שחיפשתי." אמרה החיפושית. ישבה לכבס את הצמר, והעכבר
אמר לה: "עכשיו אלך לקצב להביא בשר."
הלך העכבר אל חנותו של הקצב, התחבא מתחת למחצלת וליקט פירורי בשר.
והחיפושית שנשארה לבדה על חוף הים, מה קרה לה? אוי ואבוי! פתאום נפלה למים
והתחילה לטבוע. בשארית כוחותיה הצליחה להחזיק את ראשה מעל הגלים הסוערים.
והנה עבר ליד הבאר פרש שבא להשקות את סוסו ממימי הבאר, ופתאום הוא שומע
קול דק קורא לעזרה:
"הוי הרוכב, היב הב, היב הב,
אוכפך כסף וזהב!
אמור לעכבר בן עכבר, גונב השמרים,
שהאצילה בגברות, עוד רגע ותטבע במצולות!" הסתכל הרוכב סביבו ולא
ראה איש. נבהל מאוד. דהר אל חנותו של הקצב וסיפר שם:
"רוח רפאים פגשה אותי על יד הבאר וכך אמרה לי!"
שמע זאת העכבר ומיד קפץ ממקומו שמתחת למחצלת: "רעייתי טובעת! רעייתי
טובעת!" רץ
לשלולית וקרא לחיפושית: "הושיטי לי יד, רעייתי חמדתי!"
"לא, לא" השיבה לו "אם תמשוך בידי תשבור את צמיד הזהב
שלי!"
"אם כך הושיטי לי רגלך."
"לא, לא אלופי, אם תמשוך ברגלי ישבר חלחלי (חַלחָל היא אצעדה רחבה
שנהגו נשות לוב לענוד על הרגל). מה
עשה העכבר? שלשל את זנבו והחיפושית נאחזה בו היטב, וכך משה אותה מן המים.
הלכו שניהם הביתה והעכבר אמר: "את שבי בשמש והתייבשי, ואני אכנס
לבית ואבשל את הבשר שהבאתי."
ישב העכבר לבשל את הבשר. אלא שהעכבר, כמו כל אחיו העכברים, תמיד אוהב
לטעום ממה שהוא מכין. כל רגע מרים את המכסה, מכניס יד וטועם קצת. ופתאום - פליפ
פלופ - נפל העכבר לתוך הסיר הרותח. נפל וטבע.
רואה החיפושית - הזמן חולף והעכבר מתמהמה, לא יוצא החוצה. הלכה לראות מה
קרה לו? אוי ואבוי! אהובה העכבר טבע בתוך המרק! בכתה החיפושית בכי מר, פייחה
פניה לאות אבל, זרתה אפר על ראשה וישבה בפתח הבית. עובר על פניה עורב ושואל
אותה: "מה לך אבלה החיפושית,
שחורה כמו כושית?"
"אוי ואבוי, העכבר בעלי,
טבע בתוך הכלי!"
שמע זאת העורב והשיר נוצותיו מרוב צער, עף והתיישב על עץ התאנה. שואלת
התאנה את העורב:
"על מה העורב אומלל, אובד עצות?
מדוע השיר את כל הנוצות?"
"אנוכי העורב אומלל, אובד עצות,
מרוב צער השרתי את כל הנוצות,
כי אבלה החיפושית, שחורה כמו כושית,
כי ארע לה אסון נורא: בעלה העכבר טבע בקדרה!"
שמעה זאת התאנה והשירה את כל עליה מרוב צער. עובר הצאן ושואל את התאנה:
"על מה התאנה עומדת בשלכת, ושמש קיץ בשמים עודנה מהלכת?"
"אני התאנה עומדת בשלכת,
ושמש קיץ בשמים עודנה מהלכת,
כי העורב אובד עצות,
אומלל, השיר כל הנוצות, כי אבלה החיפושית, שחורה כמו כושית,
כי ארע לה אסון נורא: בעלה העכבר טבע בקדרה!" בא
הרועה ושאל:
"מה לצאן, חומד לצון,
את גיזתו משיר מרצון?
עונה הצאן:
"לא נחמוד לצון.
את גיזתנו השרנו מרצון, כי התאנה עומדת בשלכת,
אף כי שמש קיץ בשמים מהלכת,
כי העורב אובד עצות,
אומלל, השיר כל הנוצות,
כי אבלה החיפושית, שחורה כמו כושית,
כי ארע לה אסון נורא: בעלה העכבר טבע בקדרה!"
שמע הרועה וכהו עיניו מרוב צער. עבר הגמל ושאל:
"מה לרועה, כי אינו רואה?"
"אנוכי הרועה, אינני רואה,
כי הצאן חמדו לצון.
השירו גיזתם מרצון,
כי התאנה עומדת בשלכת,
אף כי שמש קיץ בשמים מהלכת,
כי העורב אובד עצות, אומלל, השיר כל הנוצות,
כי אבלה החיפושית, שחורה כמו כושית,
כי ארע לה אסון נורא: בעלה העכבר טבע בקדרה!"
שמע זאת הגמל והחל לצחוק. צחק, צחק ולא יכול להפסיק. מרוב צחוק נקרעה
שפתו, ומאז ועד היום יש לגמל שפה שסועה. |
|