תמציות סיפורי הרושם

כספי, מישל

שם הסיפור	תמצית	מספר	מספר אסע"י
עגל שאינו למכירה	יהודי רוצה לקנות מערבי עגל. הערבי אינו רוצה למכרו. היהודי שם בסתר פלפל בפי העגל. העגל מפריש ריר רב והיהודי טוען שנחש הכיש אותו ולכן אין ערך לבשרו ואפשר רק להשתמש בעורו. הערבי מוכר ליהודי את העגל במכיר נמוך.	אשתר, משה	9815
מת בגלל "רובע ריאל"	שני שותפים רבים בבית קברות על הפרש קטן בסך רבע ריאל בחשבונם. שודדים, ששדדו את אוצר המלך ועומדים לחלק את שללם באותו בית-קברות, סבורים כי התגלו ובורחים. השותפים מחלקים ביניהם את השלל, אך גם אחרי החלוקה ממשיכים לריב על ההפרש בחשבונם. כשאחד מהם מביים הלוויה מדומה עבורו, דוקרו שותפו (שאינו יודע כי ההלוויה מדומה) במקל, עד שאינו יכול לסבול את הדקירות ומוותר לו.	דהרי, סעדיה	9819
קירנאן ומכירת עראק למוסלמים	בנו של יוסף קירנאן מקבל מאביו כסף כדי לקנות עראק. היות והוציא סכום קטן מהכסף לקניית אוכל לעצמו, לא הספיק הכסף שבידו לתשלום בעבור בקבוק מלא עראק. כדי לנקום בחנווני, המסרב למלא את הבקבוק, נותן הבן למוסלמי, החובב את הטיפה המרה, את טליתו וכיפתו. כך הוא נכנס לחנווני (למוסלמי אסורה שתיית יין) ורק לאחר ששתה כמה כוסות מגלה החנווני את המרמה ומגרש את המוסלמי מחנותו מבלי לבקש תשלום, משום שהוא חושש שיענש על מכירת משקה למוסלמי.	דהרי, סעדיה	9820
רצה שהעייר יהיה שופט	ערבי מקבל מערבי אחר, הרוצה בעייר שלו, את הצעתו לתת לו את העייר ללימוד. בעל העייר נותן ל"מורה" כלכלה עבור תלמידו בזמן הלימודים. כששואל בעל העייר את המורה על התקדמות התלמיד שולחו האחרון לשופט בדמאר. בעל העייר פונה לשופט כאילו הוא העייר שלו. השופט הנעלב מצווה להלקות אותו ולאוסרו.	דהרי, סעדיה	9821
האריה שטרפו חמק מידיו	אריה טרף עגל ולקח את בעלת העגל על גבו כדי לאכול אותה במועד מאוחר יותר. כשהאריה עומד לשבור את צמאונו ליד מעין, מצליחה האשה לעלות על עץ סמוך. האריה מתפקע מרוב כעס שאיבד את שללו, ומת.	היבה, ניסים ובנו שלום	9824
יהודי שהציל ילד מוסלמי מטביעה בברכת המסגד	יהודי מציל ילד מוסלמי מטביעה בבריכת המים של המסגד. האם דורשת, וכן קהל הנאספים, שהיהודי יענש על כך שטימא את מי הבריכה. מושל המחוז מעניש את המוסלמים ומזכה את היהודי כי המוסלמים אינם מגיבים כאשר כלב, הטמא יותר מיהודי, שותה ממי הבריכה.	הילל [תימן]	9828
רוכל יהודי והסייד שסירב ללון במחיצתו	ערבי, שהיה נוהג לארח יהודי, ידידו הטוב ביותר, מוסר בלחץ איש דת מוסלמי את המקום הטוב ביותר בביתו לאיש הדת. היהודי מסתפק, לפי בקשת ידידו הערבי, במקום פחות נוח. בלילה עושה היהודי את צרכיו בחוץ ומלכלך בצואתו את מיטת המוסלמי מבלי שזה ירגיש במעשיו. בבוקר יושב במארח שאורחו המוסלמי לא הטריח את עצמו בלילה ללכת החוצה ועשה את צרכיו במיטתו. המארח מגרש את איש הדת בגידופים מביתו.	הילל [תימן]	9831
החיה מחזיקה טובה ולא כן האדם	איש מציל נחש, שועל ובן אדם מבור. הנחש נותן למצילו שתי אבנים טובות. הניצול מלשין על מצילו למלך כגנב. המציל מושם בבור. הנחש מצילו כשהוא מסובב את צוואר המלך ואינו עוזבו עד שמתגלה האשם האמיתי, הניצול. המלך ממנה את המציל כסגנו ותולה את המלשין. כשהמציל חוזר לביתו הוא מגלה שהשועל דאג לקיום משפחתו כשהביא להם יום יום שלוש עיזים.	חלה, סעדה	9833
הסוסה "אל צמיטא"	לשודד ולבן אחותו אוזל המזון במדבר. השודד מצווה על בן אחותו לספק לו אוכל וקפה. הבן מוציא מגמלו את גירתו, מכין ממנה אוכל וממימיה שתיה ומדם הגמל מכין קפה. השודד ממית נחש שתקף אותם אבל בזמן גסיסתו הורג הנחש את בן האחות. השודד תופס סוסה אצילה על יד המעיין כשקופץ עליה כשהיא באה לשתות. קורא לה אל-צמיטא (השד). מלך תימן מבקש את הסוסה ומאיים על בעליה שיכרות את ראשו אם יסרב לו. השודד מסרב. ביום שבו עליו למות הוא מבקש את הרשות לרכב על סוסתו בפעם האחרונה. הוא קופץ עם הסוסה מעבר לחומות העיר ומגיע לביתו. לסייח של הסוסה שלא הצליח לקפוץ מעל החומה הוא כורת את הראש.	חלה, סעדה	9835
השדים הסתלקו ולקחו הבתולים אתם	אם של צעירה ערביה, ששכבה עם בחיר ליבה לפני חתונתם, מפחדת שידונו את בתה למוות כי לא ימצאו אצלה בליל החופה את סימני הבתולים. האם פונה לרוכל יהודי המזדמן לכפרה לעצה, ומבטיחה לו שכר הגון אם יעזור לה. לפני החופה מצווה היהודי על הכלה לרקוד עד שתתעלף. כשמתעלפת אומרים האנשים שנכנסו בה השדים. היהודי מנסה כמה פעמים לגרש את השדים, כביכול ללא הצלחה. לבסוף הוא משחרר שתי יונים, הן עפות והיהודי טוען שאלה הם שני השדים שדבקו בכלה ושבגללם לא היו לה סימני בתולין. מאמינים לו.	חלה, סעדה	9836
תנאי הערל לנושא בתו	מחזר אחרי בת ערל ממלא את התנאים שאביה שם לחתונתם: א. לשאוב מים מן הבאר עד שהמים ירדו למטה מן הבאר. ב. להביא עצים מן היער מבלי לקשור אותם. ג. להכניס את ראשי הצאן בזמן הגשם לתוך מערה. המחזר ממלא את התנאים: א. ממלא כלי במים, מנקב אותו בתחתיתו ויורד עמו מתחת לבאר. ב. תוקע את העצים בדבשת ובחזה של הגמל, הגמל מת מפצעיו. ג. כורת בזמן ירידת בגשם את ראשיהם של הצאן ומשליכם לתוך מערה. כאשר המחזר והורי כלתו ישנים ליד תהום, מחליטים ההורים להשליכו לתהום. למחזר נודע הדבר והוא מחליף מקומות עם מחותנו. המחותנת דוחפת את בעלה לתהום. היא מסכימה לחתונה.	חלה, סעדה	9837
לווה שעורים והעיד בחיטים	בעצת יהודי שואל ערבי מבן דתו העשיר עשרה שקי שעורה. כשהגיע זמן פרעון החוב, מכחיש הלווה שקיבל את השעורה. היהודי, שהיה נוכח בזמן העיסקה, מעיד שמדובר היה בעשרה שקי חיטה ולא בשעורה "כי כך טוב יותר". עדותו של היהודי ששיתף פעולה עם הלווה הרמאי משחררת את הלווה.	יפת, זכריה ושמעון	9840
מה שם סבתא של נח?	ערבי הרוצה לגזול מחייט יהודי את כל רכושו מתערב אתו. אם היהודי יכול ענות לו על שאלה יקבל מהערבי עשרה ריאל ואם לא, על היהודי למסור לערבי את כל רכושו. השאלה: מה שם סבתו של נח. היהודי עונה "שולמית", הערבי נבהל ונות ןלו עשרה ריאל. היהודי מוכן להשיב לו את כספו אם יענה הערבי על שאלה הלקוחה מן ההווה - מה שם סבתו של היהודי. הערבי אינו יודע לענות והיהודי זוכה בכספו.	יפת, זכריה ושמעון	9841
משתין בקיר	יהודי מתנקם בערבי שהשתין בחנותו כשהוא נוגע במבושיו במלקחיים שלובנו קודם באש.	יפת, זכריה ושמעון	9842
התרנגול והתרנגולת	ערבים מקנאים ביהודי, ידיד המלך. כדי לסלקו משחקים משחק בו כל אחד יטיל ביצה, מי שלא יטיל דינו מוות. כל משתתפי המשחק, פרט ליהודי, מכינים מראש ביצה. היהודי המבין מה קורה קורא כתרנגול אשר בלעדיו אין ביצים.	יפת, זכריה ושמעון	9843
העיוור שהצליח לעשוק את הפיקח	אדם המביא את סחורותיו על חמור לצנעא, עוזר לעיוור, הרוצה גם הוא להגיע לעיר, למצוא את דרכו, כשהוא מרשה לו לאחוז בזנב החמור. בדרך מצליח העיוור להוציא מהחמר את כל הפרטים הקשורים בחמורו ובסחורה בה הוא עמוס. בהגיעם לצנעא טוען העיוור שהחמור עם מטענו שייך לו. היות והוא מצליח לתאר את פרטי החמור והסחורה מאמינים לו. הוא מקבל את החמור ואת מטענו ובעליו האמיתי נענש על "שקריו".	יפת, צדוק	9847
טא, טא, טא	לערבי שלוש פרות למכירה: אחת זולה, השניה במחיר כפול והשלישית במחיר משולש. יהודי קונה את הפרה הזולה. אחר כך הוא מחליף את הפרה שקנה בזו שמחירה כפול וטוען ששילם את כל חובותיו כי מכיר הפרה הראשונה ושוויה מהווים יחד את מחירה הכפול של הפרה השניה. את הפרה הזו מחליף היהודי בפרה היקרה ביותר באותה השיטה, ומשכנע את המוכר כי אינו חייב לו כלום. ב. היהודי מוכר את עור הפרה ארבעים פעם לארבעים קונים שונים ומקבל מכל אחד דמי קדימה. הקונים תובעים את היהודי למשפט. לפי עצת עורך דין ערבי מעמיד היהודי פני משוגע כשהוא משיב לשופט על שלוש שאלות בכל פעם במילה "טא". השופט מזכה אותו. כשהעורך דין דורש מהיהודי שיתן לו, לפי המוסכם מראש, שלוש פעמים את המנה שנתן לשופט (שוחד) אומר לו היהודי תשע פעמים "טא" ומסתלק.	כהן, אהרון [תימן. הרושם: מושאל, כספי]	9850
כיף אנא	א. שני ערבים ויהודי רוצים לאכול כבש. על היהודי להביאו. הוא טוען לפני ערבי, בעל סוס וכבש שפוגש ליד הבריכה, שנפל לו כסף לתוכה. הערבי פושט את בגדיו ויורד לבריכה. על שאלת הערבי לשמו משיב היהודי שקוראים לו "איך אני". כשהערבי בתוך הבריכה, לוקח היהודי את סוס, כבשתו ובגדיו ומסתלק לו. הערבי צועק אחריו: "איך אני!". העוברים והשבים עונים לערבי הצועק שהוא עירום. ב. הערבים רוצים לאכול את הכבש לבדם. שולחים את היהודי להביא פלפל. בדרכו מורח היהודי את המדרגות בהן צריך לעבור, בחומר מחליק ובהגיעו למטה צועק שיבואו לעזרתו. בעוברם את המדרגות כדי לעזור ליהודי, מתחלקים הערבים ונופלים. היהודי אוכל את הכבש לבדו.	כהן, אהרון [תימן. הרושם: מושאל, כספי]	9851
מי שיחלום חלום טוב יאכל את הכבש	א. שני ערבים ויהודי רוצים לאכול כבש. על היהודי להביאו, אבל אין לו כסף. הוא הולך לשוק, מסמן כבש מתחת לזנבו בחינה ולוקח אותו. כשבעל הכבש דורש את החזרתו בבית המשפט, מצביע היהודי על הסימון מתחת לזנב הכסף כהוכחה שהוא רכושו. היהודי זוכה במשפט. ב. הערבים רוצים למנוע מהיהודי מלהשתתף באכילת הכבש. מציעים שהכבש יהיה למי שיחלום את החלום היפה ביותר. ערבי אחד מספר שביקר בגן-עדן, השני - היה בשמיים. היהודי אומר שבחלומו בא אליו משה רבנו ואיים להרגו ם לא יאכל את הכבש. הוא מוסיף שצעק לחבריו שיבואו לעזרתו אך הם לא שמעו מפני שאחד היה בשמיים ואחד בגן-עדן. לכן אכל את הכבש לבדו.	כהן, אהרון [תימן. הרושם: מושאל, כספי]	9852
נקמת היהודי בסייד שבז לו	נכבד ערבי המבקר בבית של ערבי אחר דורש שמארחו ירחיק מן הבית, בזמן שהותו בו, את ידידו הטוב ביותר הנמצא בבית והוא יהודי. המארח מתנגד לכך. לבסוף מסכים הנכבד שהיהודי ישאר בתנאי שלא יפתח את פיו. הנכבד קורא בקוראן ומעליב מתוך קריאתו את היהודי. היהודי לובש בלילה את גלימת הנכבד ומבקר בתלבושתו זו את אשת המארח. כולם חושבים שהנכבד הערבי ביקר אצלה והמארח מגרשו בגידופים מן הבית.	כהן, אהרון [תימן. הרושם: מושאל, כספי]	9853
צוואה ששוברה בצידה	יהודי עני ההולך בדרכו עם חברו הערבי, חולם שבמקום בו לנים בעת מסעם נמצא אוצר. חופרים ומוצאים אותו. הערבי אינו רוצה לחלק את האוצר עם היהודי והורג אותו במקום בלי עדים. היהודי מבקש מרוצחו שימסור לאשתו ההרה שאם תלד בן תקרא לו "ינצח הצדק" ואם תלד בת שמה יהיה "מת הצדק". האשה מחליפה את שם בנה, שהוא כבר בן שבעה חודשים בעת מסירת צוואת בעלה, וקוראת לו "ינצח הצדק". מלך המדינה שומע את שם הילד. חוקר, הרצח מתגלה . הרוצח נידון למוות ורכושו עובר לאלמנת הנרצח.	כתר, זכריה	9857
דמארי וצנעאני שרימו זה את זה	בתירוץ שילמדו משפטים, מניח איש מדמאר את ידידו מצנעא לכתוב לו שטר בסכום גדול, להדגמת התהליכים המשפטיים. אחרי זמן מה דורש האיש מדמאר את פדיון השטר ושופט קובע שעל חותם השטר לפרוע אותו. כנקמה מביא הצנעאני את ידידו לשאת את אמו הזקנה לאשה, כשהוא נותן לו להאמין שאשתו היפה היא אמו. הדמארי יכול להשתחרר מזיווג זה אחרי תשלום סכום גדול מזה שידידיו צריך היה לשלם עבור השטר.	לוי, אברהם [תימן]	9859
כאשר זמם כן ייעשה לו	משנה למלך, ערבי שונא יהודים, רוצה להמית את עמיתו היהודי. אומר למלכו שאבי המלך, שמת לא מזמן, אמר למשנה שישלח את היהודי אליו (לאביו) כדי שיעזור לו. היהודי מכין לעצמו יציאה מן הבור שעליו לרדת לתוכו על מנת להפגש עם הנפטר, ויוצא דרכו לביתו. כעבור זמן מופיע היהודי לפני המלך ואומר שאביו המנוח, אצלו ביקר, ביקש שישלחו את עמיתו הערבי כדי שיעזור לו לספור את זהבו. הערבי צריך לרדת לבור שהיהודי הכין עבורו ושם הוא מת.	עדוי, זכריה	9866
הנחש והאש	נפח שמספר המבקרים הרב בנפחיה הפריע לו, ממלא אותה בעשן על ידי שריפת גללי בקר. מלבן מחרשה באש ושם אותה בפתח הנפחיה. אחר כך הוא בורח כביכול מהנפחיה. צועק שיש בה נחש ומזהיר את האנשים מלהיכנס. כשלמרות אזהרתו נכנסים אנשים כדי להרוג את הנחש, הם לא רואים, בגלל העשן, את המחרשה הלוהטת ונכווים באש.	עדוי, זכריה	9867
האריה הרעב ומשפט השועל	אדם מתיר אריה קשור והם הולכים ביחד. האריה רעב והאיש נותן לו את חמורו למאכל. האריה רוצה לאכול גם את האיש והם הולכים לשועל להתדיין. השועל רוצה להחזיר את האריה למצבו הקודם כדי שיבין מה קרה. האיש קושר את האריה והם מסתלקים.	עוזיירי, זכריה	9869
משפט שלמה בין הזקן והנחש	נחש קפוא שזקן החזירו לחיים רוצה לחנוק את מצילו. הולכים לשופט. החמור והשור מצדיקים את הנחש מפני שבני האדם מנצלים את בעלי החיים כפי שהשופטים הרגישו על בשרם. דוד המלך המתבקש לשפוט במקרה הנידון אינו יודע מה להחליט. שלמה פוסק במקומו שלפי התורה כתוב "והוא ישופך ראש". הזקן רשאי להרוג את הנחש. הוא עושה כן.	עוזיירי, זכריה	9871
השופט המתנשא כדי שלא לדרוך על רמש	אלמן מתחתן שנית. בהעדרו מביתו עקב עלייתו למכה, מנסה האשה לפתות את בנו. הנער מסרב. כשבעלה חוזר הביתה היא מאשימה את הנער שרצה לאנוס אותה. לפי הצעת אשתו מסרס האב את בנו כי אינו מאמין לו ומגרש אותו מביתו. הנער מגיע למדינה שבה נושאים את השופט על כסא. מסבירים לו את הסיבה: השופט רוצה להימנע מדריכה על רמשים. הנער מעיר לעצמו כי השופט הוא כמו אמו החורגת. הנער עוקב אחרי השופט ורואה אותו גונב מאוצר המלך. הנער ישן ליד ארמון המלך ומואשם בגניבת האוצר. השופט דן אותו למוות. לפני הוצאותו להורג מספר הנער למלך מה שראה ומשווה את השופט עם אמו החורגת. בדירת השופט מוצאים את אוצר המלך ועוד גניבות. המלך נותן לנער את בתו לאשה. כשמגלה שהוא מסורס הוא בורח. בעקבות כלב חסר שערות מגיע הנער לבריכה ורואה איך לכלב הטובל בבריכה גדלות שוב השערות. הוא טובל בעצמו, נרפא וחוזר לאשתו.	עוזיירי, זכריה	9872
בוקר טוב כלב	ערבי מברך יהודי כל בוקר במילים "בוקר טוב כלב". היהודי רואה שהערבי ניגש לרגלי ההר וצועק: בנות השמים העלוני אליכן (כלומר להשיג את בנות השמים שהדת המוסלמית מבטיחה למאמיניה). היהודי המסתתר על ההר עונה למוסלמי שבנות השמים מוכנות להעלותו בתנאי שיחלק את רכושו לשלושה חלקים: למלך, ליתומים וליהודי. אחרי שהערבי מילא את הדרישה, גורם היהודי שהערבי יתלה עצמו בחבל כדי שישמשכוהו כך לבנות השמים. היהודי מנתק את החבל והערבי נופל מראש ההר.	צוברי, מנשה	9874
פגיעתה של עין רעה	לשייך מוסלמי היתה עין רעה אשר הזיקה מאוד לסביבתה. כדי להגן נגדה הזליפו מים בכניסתו והכינו מאבנים ומבד שני שוורים. ביקשו ממנו שיכין להם מהשוורים האלה סעודה. השייך עלה על ראש ההר, נאנח ואמר: שני שוורים, חלב וחמאה. עם תום דבריו נפלו שיניו ופחד התושבים מעינו הרעה סר.	צעיפה, שלום	9881
הציפור שהעידה על הרוצח	ערבי הורג את שותפו היהודי בדרכם במדבר מבלי שיש עדים למעשה. היהודי הגוסס מעיד ציפור שעפה מעליהם כעד. הרוצח עולה מדרגה לדרגה עד שנעשה לווזיר המלך. הציפור מופיעה על שולחן המלך והווזיר צוחק. המלך מצווה על הווזיר לספר מדוע צחק. הוא נידון למוות ורכושו הועבר לאלמנת הנרצח.	צעיפה, שלום	9882
רומאייל הרמאי	א. רומאייל הרמאי, מוכר את ביתו פרט ליתד הנשאר רכושו. הוא מפריע לדיירים החדשים כשהוא נכנס בכל עת לבדוק את רכושו. לבסוף הוא קושר ליתד כלב צעיר המעצבן ביללותיו את כל הסביבה. הקונה עוזב את הבית ורומאייל חוזר אליו. ב. רומאייל מוכר עור של כבש חמש פעמים. כשהקונים באים לקחת את הסחורה הוא משליך את העור מגג ביתו ואומר לקונים שכל מי שידו משגת, יהיה בעל העור.ג. כדי להפטר מחובותיו, מעמיד רומאייל פני מת. בדרך לבית הקברות התלוננו האנשים על החובות שלא שילם בעודנו בחיים. רומאייל דיבר אליהם כאילו היה בדרך לעולם הבא וכולם ברחו מפניו.	צעיפה, שלום	9883
הסתיר ממון חברו ותלה ביבהודים	ערבי נתן לשני שותפים יהודיים כסף וסחורה למסחרם. אחרי מותו חשדו ביהודים שלקחו לעצמם את הכסף של המנוח. עשו להם משפט. בעת המשפט, בשעת תפילת מנחה בשבת, עלה אחד השותפים על גג הבית ואמר שאם אחד מהם הכחיש את הכסף ימות אחד מילדיו ואם לא, ימות ילדו של תובע הכסף. למחרת נפל ילד של אחד התובעים לתוך בור ומת. חיפשו בבית אביו ומצאו שם את הכסף הנעלם.	תעסה, יעקב-דוד	9890
יהודי שהיכה באויהיו זוכה בדין	שלושה שודדים מנסים לשדוד מיהודי טבעות בהן התקשט לכבוד חתונת רעהו. היהודי מתנגד להם ומנצחם. חיילים מצטרפים למרדף אחריו ואינם יכולים לו. השופט מזכה את היהודי בנימוק שאין להתנפל על יהודי חלש ונרפה.	תעסה, יעקב-דוד	9892