תמציות סיפורי הרושם

בדלר, ענת

שם הסיפור	תמצית	מספר	מספר אסע"י
מלאכה תציל ממוות	בחורה מוכנה להינשא לבן-המלך בתנאי שילמד מלאכה. למד לארוג שטיחים. הודיעו לו כי יש שתי חנויות בשר - אחת נקיה ואיש אינו קונה בה והשנייה יש בה בשר מסריח, בשר אדם. בן המנלך ביקר בחנות המלוכלכת ונפל לבור. רצו להרגו. שיכנע אותם שיארוג שטיח, שהמלכה תקנה בכסף רב. הסכימו. בשטיח נתן סימנים למקום המצאו. מייד הגיעו אנשי המלך והצילוהו. את הפושעים הרגו בעריפת ראש. בן המלך מודה בחכמת אשתו, שבזכות המלאכה ניצלו חייו.	בן חמו, רחל	18863
בן המלך ובת המלך	למלך שבע נשים ואין לו ילדים. בעצת זקן לוקח את סוסות למעיין ונושא לאשה את הנערה הראשונה שפוגש שם. גם הסוסה וגם האשה בהריון. כשנולד הבן שומרים אותו בחדר סגור. כשגדל הרג את הפועלת שהביאה לו אוכל, כי רצה לשחק בחוץ עם הילדים. אביו מסכים. הוא יורה בילדים. הם משלמים לזקנה שתסלק אותו משם. פגשה אותו ליד המעין והודיעה לו שבדר סעוד, בת- המלך היא מזלו. נודד. מגיע לעיר שלה, והורג את הפועלת שלה, מביא אותה לארמון אביו ונושאה לאשה. אביה חוטף אותה בחזרה לעירו. היא חולת אהבה. בעלה מתחפש לרופא, "מרפא" אותה. הם נישאים שוב בארמון אביה.	מור יוסף, יהודה	18864
שלמה המלך	זוג נשוי עשר שנים ואין להם ילדים. בעצת שלמה המלך עושים מסיבת גירושין. הבעל אומר לאשתו לקחת את הדבר האהוב עליה. היא משכרת את בעלה ומעבירה אותו אל בית אביה. למחרת שוב הולכים לשלמה, מספרים מה קרה. שלמה מתפלל לה' ואחרי זה נולדים להם ילדים.	מור יוסף, יהודה	18865
מרים אל חדגא	אלמן, אב ל-3 בנות מתחתן עם שכנתו. מתנכלת לבנות (שמה מלח באוכל ולא נותנת שתיה). בוכות על קבר אמן. איפריט מזמין אותן לביתו. צעירת הבנות, מרים אל חדגא, מזהירה אותן אך הן אינן שומעות לה. בלילה נשארת ערה וטוענת שהפרות , התרנגולות והכבשים של האיפריט מפריעים לה. שוחט את כולם כדי שתישן. מחליפה את כובעי ילדיו באלה של אחיותיה. טורף את ילדיו והיא והאחיות בורחות. בחור רוצה לשאת את מרים אל חדגא. אחיותיה מבקשות שתביא מהאיפריט את השטיח שלו (שמה נמלים מתחת לשטיח והן נושאות אותו לביתה) ואת טבעתו (תופז אותה ומפטמה כדי שתהיה שמנה. מצליחה לדחוף את אשתו לתנור במקומה ובורחת) . בסוף מתחפשת למלאך המוות, עם נרות צבעוניים על ראשה (לבן, שחור, צהוב) , מצווה עליו להקטין עצמו וכולאת אותו בארגז. כל הכסף והזהב עוברים לרשות האחיות.	מור יוסף, עישה	18866