עני מבקש בקול רם מן האל שישלח לו עשרת אלפים לירות, לא פחות. שכנו העשיר שומע את דבריו ומתוך צחוק זורק לו מטפחת ובה עשרת אלפיםל"י פחות לירה אחת. העני מסרב להחזיר לעשיר את כספו. העשיר תובע את העני למשפט. העני מוכן ללכת למשפט בתנאי שהעשיר ישאיל לו חליפה יפה וסוס. במשפט טוען העני עי העשיר חומד כל דבר שהוא רואה, אפילו את חליפתו וסוסו של העני. כשהעשיר אומר כי אכן הם שייכים לו, פוסק השופט לטובת העני כי הוא חושד בעשיר שהוא שם אותו לצחוק.