מטיף מוסלמי בכפר אגבלו (ע"י תחסנת) היה שונא יהודים, וקבע חוק כי מי שנפגש עם יהודי בשעות הבוקר תפילתו פסולה ארבעים יום. סנדלר יהודי משדל אחד מתלמידי המטיף, ע"י מתנות, להניח בביתו של המטיף חצי בקבוק ערק ואת התפילין של היהודי. למחרת מבקש היהודי מן המטיף להחזיר לו את התפילין שלו הנמצאים בביתו (מבלי שהמטיף ידע על כך), המטיף שולח אחד מתלמידיו למצוא אותם והתלמיד חוזר ומביאם. הוא מגלה את בקבוק הערק והמטיף מגורש בבושת פנים על שחטא בשתיית שיכר בניגוד לחוקי האיסלם. ביום השוק השנתי שבאזור מספרים למטיף (שוב בעצת הסנדלר) כי כלב שהגן על כבשה ביער מפני זאבים (הכבשה שייכת לעדר של הורי המטיף) מת. המטיף עורך לו קבורה כמו לבן אדם ולאחר מכן רוצה לראות את צמר הכבשה שנצטבר במשך השנים. מורידים את המטיף למרתף ומכים אות על התנהגותו הבזויה בקבורת הכלב. המטיף בורח ומאז חיים המוסלמים והיהודים בשלום זה עם זה.