אחמד מתחתן. באמצע החתונה עוזב את אשתו כדי לקבל מרק. כאשר אביו מתרגז על כך, עונה: "כבר לא מצאת את מי להושיב על ידה - רק אותי?". אביו נותן לו כסף כדי לשלם לאשתו מתנת בתוליה, אבל הוא מחכה שהיא תיגש אליו במקום שהוא ייגש אליה. אחרי יומיים הוא מתלונן שהיא מתנגדת לישון איתו. אביו מייעץ לו לקרוע את מכנסיה ובאותו הזמן לגעת בה. היא מתפשטת בערב, שוכבת ומחכה לאחמד ושמה מכנסיה בחלון. אחמד שואל: "האם עלי לקרוע את המכנסיים בחלון?". למחרת בודה מליבו שהיא רוצה דווקא לירה זהב כתשלום. רץ למקום מרוחק כדי להביא את הזהב על אף העובדה כי יש גם בכפרו זהב. בדרכו חזרה פוגש בנשים הולכות ומביאות עצים. לפני כולם מאיים על אשתו. בלילה היא דורשת ממנו להביא לה תכשיט מאמו. בבוקר אמו נותנת. לאחר מכן ניגש אל אשתו. היא מפחדת וזזה. הוא חושב שילדו כבר מת וכאשר רואה דם הוא חושב שהיא מתה. הוא בורח וכאשר מחפשים אותו אין מוצאים אותו. עושים שמירה על בתולי אשתו. הוא ברח ליער ומצא עצמו בקן ציפורים ובו ביצים. הוא חושב שהטיל אותן בעצמו ויושב עליהן לדגור. שואל את הנשים הבאות לכרות עצים האם כבר הוציאו את המת מביתו. אשתו צוחקת, קוראת אותו הביתה אבל הוא רוצה להמשיך לדגור. אשתו מביאה לו אוכל ובקשוי הקטן חמאה. הוא בולע את כל הקשוי ובבוקר כואבת לו הבטן. חושב שהנה הוא יולד. באה אשתו, מוציאה לו את זה מהתחת והוא מתלונן שהיא הפריעה לו ללדת.