לפני שנים רבות גרו בבית אחד שתי משפחות צעירות אשר לאחת מהן נולדה בת ולשנייה נולד בן. שני הילדים גדלו ביחד, שיחקו יחדיו ואהבו זה את זה מאוד מאוד. היה מנוי וגמור אצל שתי המשפחות כי בהגיע הילדים לבגרותם יתחתנו.

יום אחד התהלכו שתי האימהות בגן המשותף שלפני הבית. אמרה האחת לשנייה: "הבה נחוג את חג האירוסין של ילדינו כבר בימים הקרובים."

הסכימה השנייה. באותו רגע שיחקו הילדים בחוץ ומעל ראשם חג עיט בשמעו את שיחת האימהות אמר בליבו: לא, לא יהיה כדבר הזה. לא יתארסו ולא יתחתנו הילדים! והוא צנח לאדמה, תפס את הילדה במקורו ועף אתה ליער הרחוק. שם הושיבה בתוך קינו שעל אחד העצים הגבוהים ביותר. בינתיים חיפשה האם האומללה את ילדתה אבל לא מצאה אותה.

כעבור שנים רבות, כאשר כבר הגיע הבן לגיל שמונה עשרה, התגייס לצבא המלכות. פעם הזדמן לו לעבור ביער והנה על אחד העצים הוא רואה בחורה יפה מאוד. הוא רוצה לדבר עמה, אך היא אינה יודעת להשיב, כי היא מדברת את שפת הציפורים.

אהב הבחור את הבחורה היפה ונתן לה סימנים שתרד מן העץ, אך היא מפחדת. הוא אינו חושב הרבה ומטפס למעלה. היה קשה לשוחח עמה, אך לאט לאט לימד אותה כמה מלים בשפת אימו וכך נודע לו כי אימה היא ציפור ומאז שהיא זוכרת היא נמצאת בקן שבצמרת העץ הזה. הבחור החליט להישאר שם ביער, אך לא בקן, כי הייתה סכנה, שהעיט יבוא ויטרוף אותו. עם בוא השמש ירד מן העץ והסתתר מאחורי אחד השיחים. כך נשאר ביער שנה שלימה.

בינתיים למדה הבחורה מפיו איך לדבר בשפת-אם, והוא למד ממנה להבין את שפת הציפורים.

יום אחד אמר לה: "תבקשי מאת העיט שיביא שלד של פרה. נעשה סל מן הצלעות ונוכל לברוח בו."

ביקשה הבחורה את העיט שיביא פרה. וכך עשה. הביא פרה במקורו, הניח אותה בקינו ולאט לאט אכל את בשרה. כשגמר לאכול עף מן הקן למצוא טרף חדש. בינתיים זרקה הבחורה את השלד למטה והבחור לקח ענפים וקלע סל מן הצלעות. לא שכח גם לקלוע ידית לסל. כשגמר את מלאכתו נכנס לתוך הסל וכיסה את עצמו בירק. כאשר חזר העיט, אמרה לו הבחורה: "לא ראיתי עדיין את העולם, משעמם לי ביער ולכן אני מבקשת ממך להביא אותי אל העיר."

שמע העיט את בקשתה והסכים לשאתה אל העיר. היא ירדה מן העץ ונכנסה אל הסל. לקח העיט את ידית הסל במקורו וכך נשא את שניהם אל עיר מולדתם והורידם בדיוק על גג בית הוריהם.

שמחו הורי הבחור שחזר אליהם בריא ושלם אך לא הכירו אח הבחורה. במקרה נכנסו הורי הבחורה את דירתם ופתאום האם קראה: "הנה זאת בתי שאבדה."

הכירה את ילדתה בשרשרת הזהב אשר זו ענדה על צווארה מאז היותה ילדה קטנה. מובן חגגו את החתונה, תכף למחרת.

המזל (נדמה לי שהכוונה ל"גורל") ייעד אותם יחד, ולכן גם לא היה ביכולתו של העיט להפריד ביניהם.

הורים רוצים לחתן את ילדיהם אך באה ציפור וגונבת את הילדה, כדי שלא יקויים הדבר. היא גרה על עץ גבוה. אחרי שנים רבות מגיע הבחור ליער, הוא מוצא את הבחורה ולוקח אותה אל ביתו. הם מכירים זה את זה ומתחתנים.