שני ראשי צוענים בקורדיסטן, בעלי שם זהה - כנו, לא הכירו זה את זה. אביו של האחד רצח את אבי השני ובן הרוצח ברח לפרס והפך שם לרועה המלך. אריה טרף את אחת מידיו כשהגן על הצאן מפניו. מאז הוא נקרא בעל יד הזהב, על שם ידו התותבת העשוייה מזהב. השאה מבקר את הצאן בשדה, נרדם תחת עץ וחולם על אוצר. באותו זמן רואה כנו כי זבוב (נשמתו של השאה) יוצא מאפו, עף לעבר גל אבנים וחוזר (הדרך נרמזת בחלומו של השאה). הרועה קונה מהשאה שטח בגודל עור של שור (מהעור עושה חוטים דקים ובעזרתם מקיף הר שלם, בתוכו גם מקומו של האוצר). בונה שם בית. הבית נבנה מעופרת ונעשו בו הכנות לקראת עמידה במצור. בנו של כנו נושא את בת השאה לאישה. כנו, בנו של הנרצח, בא לבחון את כנו בן הרוצח ושוהה בביתו. כנו בעל יד הזהב רוצה לבחון את חוזק ביתו ומתגרה בשאה. פורצת מלחמה. במלחמה עוזרים הנביאים, בדמות ציפורים, לכנו. בסוף המלחמה מתים כל החיילים משני הצדדים. המלך המתקרב לארמונו של כנו מתפוצץ יחד עם מחסן אבק השריפה שהציתה אמו של כנו.