מלך שאוהב לשמוע דברי שבח על עצמו, נוהג לתת מתנות למשבחיו, בהתאם לגודל השבח. אישה עניה ורעבה שולחת את בנה לשבח את המלך. הבן מסתייג תחילה אך בשל רעבו, הולך למלך. עומד בטור המשבחים, וכשמגיע איננו יודע מה לאמר, על כן אומר: 'אדוני המלך, כבר ידענו ואמרו לנו'. המל צוחק ונולן לו לירה. לימים, נרקמת מזימה בין שרי המלך המבקשים להרגו. הם פונים למקיז הדם של המלך, לשים שם בדמו. בדיוק כשהמקיז עומד לבצע זאת, נזכר המלך במשפטו של הילד, צוחק וחוזר על דבריו. מקיז הדם נבהל וחושף את עניין המזימה. שלושת הקושרים מוצאים להורג, והילד מונה לשר.