מלך ערבי חיבב מאד את החכם היהודי, והושיבו לידו. בא חאג', וביקר את המלך על שאינו מרחיק את היהודי לפחות ארבעים מטר ממנו. המלך הסתייג ולא רצה לפגוע בכבוד החכם היהודי. החאג' טען כי היהודי איננו חכם כל כך ויוכל לנצחו בוויכוח דתי. המלך מסכים בתנאי שהויכוח לא יתדרדר לריב. החאג' פותח וטוען כי האל אוהב את המוסלמים יותר מן היהודים, וההוכחה היא בשמם, מוסלם פירושו 'שלם'. היהודי משיב כי בשם מוסלם יש פעמיים האות מ', בהתחלה ובסוף, ופירושה היא ממזר. החאג' כועס אך מתאפק וטענתו השניה היא שהמוסלמים רבים בעולם, בעוד היהודים מעטים. על כך עונה הרב כי המוסלמים הם בני כל העמים, מאבות שונים, ואילו היהודים הם בני גזע אחד. החאג' בורח מן העיר.