היה מלך ערבי ועל ידו ישב כל הזמן חג'. דיבר החג' כל הזמן רע על היהודים. לא האמין לו המלך.

יום אחד אמר החג': "אני רוצה לראות מי יותר חזק באמונה, אנחנו הערבים, או היהודים."

"עזוב את זה." ענה המלך, "אני חושב שהיהודים יותר חזקים. יהיה לנו רק בושות. לא כדאי."

אבל הח'ג' נשאר בשלו עד שהמלך הסכים לעשות ניסיון.

"באיזה צורה אתה רוצה לנסות אותם?" שאל המלך.

"נקרא את החכם של היהודים ונראה מי ינצח."

הביאו את החכם. קנה המלך תרנגולת, סכין חדש, כלים וצלחות חדשות. הראה הכל לחכם ואמר: "אדוני, קניתי כלים חדשים. עכשיו אני אשחוט את התרנגול ואכין אוכל בשבילנו. נאכל אתה ואני."

עשה המלך ככה והזמין את החכם לאכול. לא רצה החכם.

"למה אתה לא רוצה?" התרגז המלך, "מה, אני לא נקי? אני מלוכלך או חולה, שאתה לא רוצה לאכול אתי? אני שחטתי את התרנגול, אכול!"

ענה הרב: "לנו מותר לאכול רק אם התרנגול נשחט שחיטה יהודית, אדוני המלך, ואתם לא שחטתם כך."

"מה, אתה יותר קדוש ממני?" כעס המלך.

"אדוני המלך, ככה כתוב בתורה שלנו," ענה הרב.

המלך איים עליו שיעניש אותו קשות, אבל שום דבר לא עזר. אפילו תהרוג אותו, יענה הרב, "לא אוכל."

בסך הכל המלך לקח את התרנגולת, והרב הלך הביתה.

אמר המלך לחג': "ראית? חזקים הם באמונה."

"ננסה אחרת." ענה החג'.

היתה למלך בת יפיפייה בתולה. אמר לה המלך: "התלבשי יפה ותשבי לך לבד בחדר. אני אשלח לך את היהודי שתפתי אותו."

למחרת בא הרב, והמלך אמר לו: "לך שמה לחדר. הבת שלי רוצה משהו ממך."

ה[ו]לך הרב לחדר ושואל: "מה רצונך, מלכה?"

"שמעתי שאתה צורף זהב טוב. אני [?] בזהב זה ורוצה שתעשה לי תכשיטים.

ענה הרב: "בסדר מה את רוצה?"

התחילה הבת להתפשט ואמרה לו: "מזה קח מידה."

"אסור לי לנגוע בך, תמדדי לבד. ותגידי לי." ענה הרב.

"מה, השתגעת? אני עוד לא נשואה. מותר לך לנגוע בי. בוא וקח מידה."

"חס וחלילה, אסור לי לנגוע ביהודייה ופי כמה באחרת."

צעקה דבורה: "אתה מוכרח לי לקחת מידה! אין דבר כזה: אסור! אני מצווה!"

"בשום אופן לא אגע בך!"

היא ראתה שאין ברירה, חיבקה אותו: "לפחות נשיקה תיתן לי."

"לא." ענה הרב, ולא נתן לה. אמר: "תסלחי לי רגע."

היא התרחקה, והוא הוציא סכין שחיטה מבגדיו והתחיל לפצוע את ידיו עד שיצא דם.

[כ]שהיא ראתה, ברחה מן החדר עד [ש]גם הוא הלך.

ראו המלך והחג', הכל דרך חלון קטן בקיר.

"ראית?" אמר המלך, "חזק הוא באמונתו. לאכול הוא לא רצה. את בתי הוא לא רצה."

"עכשיו ננסה את החג'ים שלנו." אמר החג'.

הזמין המלך את כל גדולי החג'ים מן העיר. הכינו שולחנות לסעודה, והמלך בעצמו מזג את העראק לכוסיות.

שאלו החג'ים: "מה זה בכוסות?"

"עראק." ענה המלך, "אומנם עראק אסור לנו לשתות, אבל אם המלך מוזגו אי אפשר לסרב. וכולם שתו.

היתה למלך פרידה. הלביש אותה כמו אשה, הושיב אותה על... הביא כיסא וצבע את התחת שגם החג'ים השתכרו. הלכו לבית קפה, ראו את הפרידה, חשבו אותה לזונה ודפקו אותה. הלך אחרי כמה זמן המלך לראות מה עושה הפרידה שלו וראה הנה היא מתה, והחג'ים ישנים על הרצפה ובגדיהם מלאים צבע. קרא את החג' שלו: "בוא תראה את העם שלך, חמור שכמותך, לא רק שתו, אלא הרגו גם את הפרידה שלו. לך לעזאזל אתה והאמונה שלך!"

המלך מנסה רב יהודי באוכל לא כשר ופתויי בחורה יפה. הוא עומד בניסיון (פוצע את עצמו כדי לא לגעת בבתולה). לאחר מכן מנסה המלך את החאג'ים. הם נכשלים (שותים עראק ומשתכרים. חושבים כי פרידה היא בחורה).