פעם הלך חסיד לרבי, ובדרך פגש אשה.

ניגשה אליו האשה ואמרה לו: "מוכרח אתה לשאתני לאשה."

ענה לה היהודי: "כיצד אוכל לשאתך לאשה, ולי אשה וילדים?"

אך האשה בשלה, עד שהתחילה לאיים עליו, שתהרוג אותו אם לא ישאנה.

התחיל היהודי להתחנן בפניה: "לא אוכל להשיב לך תשובה מייד. שמא תתני לי ארכה כדי שאוכל לשקול בדבר?"

נתנה לו האשה ארכה של שנה כדי שיוכל לשקול בדבר, ואחר כך יוכרח לשאתה. הסכימה למה שהסכימה ונעלמה.

בא היהודי לרבי וסיפר לו את סיפור המעשה, כל מה שקרה לו בדרך.

אמר לו הרבי: "אל תפחד, השם יעזור. ואתה תבוא אלי יום לפני תום השנה."

נסע היהודי הביתה וליבו מלא ביטחון.

כשישה ימים לפני תום השנה בא החסיד לרבי, ומייד הושיבוהו שם בראש השולחן. אחר כך הזהיר הרבי את חסידיו: "אל תיבהלו מן הדבר שיתגלה לכם עוד מעט!"

אך סיים הרבי את דבריו ונכנסה אשה לאולם, ומייד השתררה אפילה בדירה והרבי שקע בהרהורים. כעבור זמן קצר האיר האור כמקודם.

שאל הרבי את האשה: "מה חפצך?"

ענתה: "רוצה אני את בעלי היושב בראש השולחן, כי לי הוא שייך."

פסק הרבי: "הוא לא יוכל לשאתך לאשה, כי יש לו אשה וילדים בביתו."

אחר כך הדליק את מקטרתו ואמר לה: "כאשר אסיים לעשן את מקטרתי תוכלי להינשא לו, וכל עוד אני מעשן מקטרת זאת, לא תהיה לך עליו שליטה."

סיים הרבי את דבריו. האשה נעלמה, והחסיד חזר לאשתו ולילדיו, וכל בני משפחתו חיו בשלווה ובנחת

לפני שנפטר ציווה הרבי לא לכבות את המקטרת ולשמור עליה שמירה מעולה, כי אפילו אחרי מות החסיד, אם המקטרת תהיה כבוייה, הסביר הרבי, יש בכוחה של השדה למשוך את נשמת החסיד אליה ולצוות עליה להתגלגל בדמות אדם, שיוכרח לשאת את השדה לאשה.

מאז שומרים צאצאי הרבי על המקטרת ומעבירים אותה מדור לדור.

חסיד נשוי ואב לילדים פוגש בדרכו בשדה. היא מאיימת עליו להרגו אם לא ישא אותה לאישה. לבסוף נותנת השדה לחסיד שהות של שנה ועם סיומה עליו למסור את החלטתו הסופית. לפני תום השנה ניגש החסיד לרב, גם השדה מופיעה. הרב מדליק לפניהם מקטרת ומודיע לשדה שכל עוד בוערת המקטרת אין לה שליטה על החסיד. השדה נעלמת. לפני מותו מוסר הרב את המקטרת הבוערת ליורשיו ומצווה עליהם לדאוג שלא יכבוה על מנת לשמור על החסיד וילדיו מפני השדה.