אשה משליכה צמר, שנתן לה בעלה, לתוך האגם, מכנה את הצפרדעים בני משפחה ומבקשת שיסרגו לה חליפה. היא מבינה את קירקור הצפרדעים כהסכמה. כשהיא אינה משיגה את מבוקשה היא הורגת את כל הצפרדעים ובתחתית האגם מוצאת סירים מלאי זהב. היא חושבת שזה מזונם של הצפרדעים ולוקחת ממנו כדי לבשלו בביתה. מתפלאת שה"עדשים" אינם מתבשלים, ומחליפה אותם בעדשים טובים אצל שכנתה. בעלה השומע על כך מוציא מן האגם את שאר הזהב ומגרש את האשה. למלך גנבו שלושה גמלים והוא מכריז שמי שאצלו ימצאו הגמלים יומת. האישה מתיישבת על סלע ומשתינה. השתן זורם לשלושה כיוונים. היא מדברת לכל אחד מן הזרמים והגנבים, שבמקרה מתקרבים אליה, חושבים שהדברים מופנים כלפיהם. הם עוזבים את הגמלים ונמלטים. גמל אחד נעמד מול האשה והיא חושבת שבעלה שלח אותו ושתנועות ראשו הן תביעתו של הבעל כי תחזור הביתה. היא עולה על הגמל ומגיעה הביתה. בעלה מפחד שידונו אותו למוות על שהגמל נמצא ברשותו. הוא מספר לאישה כי פרצה נלחמה ןעליו להתייצב אצל המלך. חופר לה בור והיא מסתתרת בו. שוחט את הגמל. זקנה נשלחת על ידי המלך לחפש את הגמלים. מבקשת בשר גמל עבור בנה החולה והאישה נותנת לה. המלך גוזר על הבעל מוות. הבעל טוען שהגמל היה ברשותה של אשתו ושהיא משוגעת. כדי להוכיח זאת אומר לאשתו לשמור על הדלת מפני גנבים. כעבור מספר ימים היא מתייצבת בארמון עם הדלת על גבה. הבעל משתחרר מן הכלא.