פאטמה היתומה מאמה, החליטה לא להינשא לאיש כל עוד אביה העיוור בחיים, כדי לדאוג לו. זרעה חיטה, אך זחלים חיבלו בה. האב שקיבל פרוסה קטנה האמין כי האלוהים לא יתן להם למות ברעב. בשנה השניה עלתה החיטה יפה אך הארבה אכל הכל, ושוב קיבל האב פרוסה קטנה וחזר על דבריו. לאחר עצירת הגשמים הקטינה עוד יותר את הפרוסה. האב, שחשב שבתו אינה שומעת (אך היא שמעה בכל זאת) אמר כי היתה צריכה לזרוע דוחן. הבת ענתה כן והגישה לאב דייסת דוחן. על שאלתו מי יעץ לה לזרוע דוחן, ענתה: הכוכבים, אך לאחר שמישש זרע אחד בשפתיו הבין כי שמעה את דבריו. רצתה למכור את השדה ולקנות גמלים, אך דברי האב הניעוה מלעשות זאת, וכך היה גם עם הצאן. כשהציעה פרות היתה תגובתו חיובית (חשב שאינה שומעת), אך הציע להשאיר את שולי השדה כמרעה לפרות, וכך נכתב גם בחוזה המכירה. מכיוון שהפרות התרבו וחיבלו מדי פעם גם בפנים השדה, רצה האיש את כספו בחזרה. מכרה כמה עגלים והחזירה לו את כספו. אביה אמר לה להתחתן. נישאה לבחור שהסכים לכתוב בחוזה הנישואין התחייבות לטפל באביה. האב מת 7 ימים לאחר נישואיה.