יהודי עשיר מעליב את אחיו העני כשנותן לילדו, הבא לקחת ממנו מצרכים לפסח, שיירים של כבשה. מרוב בושה רוצה העני לשים קץ לחייו, אבל העץ עליו הוא עומד לתלות את עצמו נשבר ממשקלו. בחלל שנוצר מוצא העני אוצר. בדרך לביתו קובר העני בלילה את האוצר על יד קבר מוסלמי. המוסלמי שקבור בקבר כבר 40 שנה מופי לאלמנתו בלילה בחלום ומודיע לה על האוצר הטמון ליד קברו. האלמנה הולכת לקבר אבל היהודי מבחין בה ומונע ממנה מלקחת את האוצר. הוא כותב על הקבר "אין אמונה בגויים, אפילו 40 שנה בקבר". בהמשך הדרך מנסה שומר לגזול מהיהודי את האוצר. היהודי מתחנן לפניו שישאיר לו לפחות חלק מהכסף, אבל השומר מסרב. היהודי ממיתו וכותב על ידו "תפסת מרובה לא תפסת". כשמגלים את הכתובות מבטיח המלך ךכותביהן עושר רב אם יזדהו לפניו, אם לאו (כי המלך ידע שיד יהודי היתה בדבר), על היהודים לעזוב את המדינה. העני מזדהה ככותב הכתובות ומקבל מהמלך עושר רב.