לפני שנים רבות חי יהודי עם אשתו. הוא היה סוחר, וכסף לא היה חסר בביתם. יום אחד הלכה האישה לבית המרחץ ובדרכה ראתה מגיד מזלות מוקף אנשים רבים, אשר ביקשו לדעת את עתידם. וכל אחד מהם שילם בכסף בעד מסירת עתידו על ידי מגיד העתידות. אמרה האישה בליבה בוודאי מרוויח המגיד כסף רב.

הלכה אל ביתה ואמרה לבעלה: "פגשתי היום במגיד עתידות. בטוחני כי הוא מרוויח כסף רב ממך. מכור את חנויותיך והייה גם אתה למגיד עתידות."

"האם לא די לך בזה שיש לנו?" שאל בתמיהה, "הרינו נחשבים בעיר כאנשים עשירים ולא חסר לך כלום."

לא הניחה לו האישה עד אשר מכר את חנויותיו, קנה צלחת ושעועית וישב בשוק. שם שיחק בשעועית וקרא בקול גדול: "בואו אלי ואגיד לכם את מזלכם! בואו אלי ואגיד לכם את מזלכם!"

אך איש לא בא אליו כי לא הכירוהו, אלא המשיכו לשאול את מגיד המזלות אשר היה ידוע להם כבר שנים רבות. לא הרוויח האיש במשך ימים רבים, אך יום אחד האיר לו מזלו.

רצה אליו המלכה מבוהלת מאוד. "הרי אתה מגיד מזלות, לא כן?" שאלה אותו. רק יצאה מבית המרחץ וכלום לא היה עליה מלבד הבורנס (מעיל רחצה).

"הגד נא לי היכן שמתי את זנבי, אולי נגנב? אולי שכחתיו במקום אחד?"

לא ידע היהודי מה לענות לה, הסתכל בה וראה שהבורנס נפתח מעט. הסתכל בצלחתו וראה שעועית בלבד, שיחק עם השעועית ואמר: "איני רואה כלום, רק חור ושערות."

"נכון, נכון." קראה המלכה בשמחה, "שמתי את זנבי בחור בקיר בית המרחץ בכדי שלא יראה לאיש. אדם חכם אתה. בוא איתי אל הארמון ותהיה תמיד לשירותי ולשירותי המלך ואני מבטיחתך שתבוא על שכרך."

עברו היהודי עם אשתו אל הארמון. יום אחד נגנב בן המלך. מיהרה המלכה אל מגיד המזלות ופקדה עליו למצוא את ילדה ואם לא ימצאנו ייכרת ראשו מעליו.

"לא אוכל להגיד לך מיד היכן ילדך." אמר היהודי, "הדבר דורש חקירה רבה ולכן אני מבקש ממך לתת לי חודש ימים זמן."

נענתה המלכה לבקשתו והוא הלך אל חדרו. שם בכה בכי מר לפני אשתו: "אויה לי, מה עשית לי! הריני אדם מת אם לא אמצא את בן המלך ואיך אמצאנו?"

"הירגע אישי," נחמתו אשתו, "בוודאי האלוהים יעזור, יש לך חודש ימים זמן. בינתיים שב וספור את הימים בעזרת דבר מה."

קם היהודי והלך לשוק שם קנה שני כדים. אחד מלא שלושים אגוזים ואת השני השאיר ריק. את שני הכדים שם על אדן חלונו אשר פנה אל הרחוב.

עם גמר היום הראשון ישב על יד החלון ושם אגוז אחד מן הכד המלא אל תוך הכד באומרו: "עבר אחד."

ובחוץ ברחוב, עבר אחד הגנבים שגנבו את הילד. בשומעו את הדברים 'עבר אחד' חשב בליבו שאלה היו מכוונים אליו. רץ אל חברו וסיפר לו על מגיד המזלות של המלך אשר הכיר אותו כגנב בן המלך.

"לא יתכן." אמר החבר, "הבה נבדוק את הדבר וניווכח שנינו מחר אם אמת היא שהוא יודע אותנו."

למחרת קמו ועברו שני הגנבים תחת חלון מגיד המזלות ולאימתם הגדולה שמעו "עברו שניים."

בשביל מגיד המזלות בינתיים עברו שני ימים מן השלושה, והוא העביר בינתיים את האגוז השני מן הכד המלא אל הכד הריק. מיהרו שני הגנבים וסיפרו את הדבר לחברם השלישי. אף הוא לא האמין לדבריהם עד אשר הוכח ביום השלישי שמגיש המזלות מכיר את כל הגנבים. כי ביום השלישי עברו שלושת החברים מתחת חלון מגיד המזלות אשר באותו הרגע העביר אגוז שלישי מן הכד המלא אל הכד הריק באומרו: "עברו שלושה."

פחד גדול נפל על שלושת הגנבים. רצו להודיע על כך לראש כנופייתם. ביום הרביעי באותה שעה הופיעו ארבעה גנבים מתחת חלון המגיד אשר העביר את האגוז הרביעי אל הכד וספר את יומו בקול רם.

בלילה באו הגנבים אל המגיד ואמרו לו: "אתה צדקת, אנחנו גנבנו את הילד. ניתן לך כסף רב ואף ניתן לך את הילד ובלבד שלא תספר למלך מי גנב אותו."

"טוב." אמר היהודי, "טוב שבאתם מעצמכם, אחרת הייתי מוסר אתכם מחר למשטרה, תנו לי את הכסף וגם את הילד ואת יתר הדברים השאירו לי."

הביאו לו את הילד ושילמו לו כסף רב. חיכה היהודי עד יומיים לפני תום החודש ורק אז הביא את הילד אל המלך וסיפר לו: "הנה מצאתי את בנך. קראתי בספר התורה ימים רבים ולילות רבים, עד אשר ראיתי לפני את מקום מחבואו של הילד."

שמח המלך שמחה גדולה וכיבד את מגיד המזלות בכסף רב ובאותות הצטיינות.

לא עבר זמן רב והמלך התהלך במשקו בכדי לראות את תרנגולותיו, את סוסיו, את פרוותיו ואת ברווזיו. לפני כניסתו לארמון ביקש לרחוץ את ידיו. לשם כך הוריד את טבעתו מאצבעו ושם אותה על האבן שליד הברז. רחץ את ידיו אך שכח את טבעתו. אחד המשרתים בחצר ראה אותה והכניסה אל תוך כיסו. כעבור איזה זמן הרגיש המלך בחיסרון הטבעת. מיהר לקרוא ליהודי ואמר: "הטבעת שלי איננה. ייתכן ושכחתיה במקום אחד, ייתכן ונגנבה. עלייך למצאה ואם לא ייכרת ראשך מעליך."

"אדוני המלך," ביקש היהודי, "העניין מסובך למדי ומלבד זאת מחר ערב פסח, תן לי שהות לחקירה עד אחרי חג הפסח."

הסכים המלך, והיהודי הלך אל חדרו.

"אויה לי," בכה לפני אשתו, "מה עשית לי? אדם מת אהיה כעבור שבעת ימי הפסח. המלך איבד את טבעתו ועלי למוצאה, והיכן אמצאנה?"

ניחמה אותו אשתו: "מחר נקרא את ההגדה של פסח ונשמח בחגנו. בטוחני כי גם הפעם אלוהים יעזור לנו."

למחרת הכינה האישה מאכלים טובים ואת כל הדברים הנחוצים לסדר הפסח. בערב התיישב הזוג לשולחן והאיש קרא מן ההגדה. בינתיים עמד המשרת מבחוץ על יד דלת חדר המגיד והקשיב. כאשר הגיע היהודי למקום בו כתוב: 'והוציאנו ממצריים, דיינו', פרץ המשרת אל החדר פנימה וקרא: "מניין לך שאני גנבתי את הטבעת?"

הפסיק היהודי את קריאתו בהגדה, הסתכל במשרת ואמר: "ידע ידעתי שאתה גנבת את הטבעת ומה אעשה כעת?"

"עזור לי שלא יתגלה הדבר. אתן לך את הטבעת וגם כסף." התחנן הגנב.

"תן לי רק את הכסף, ואשר לטבעת עשה מה שאגיד לך לעשות. קח תרנגול, הכנס בו את הטבעת והשקה אותו גם מים. לאחר מכן שבור לו רגל והחזירו ללול."

הלך המשרת תפס תרנגול בלול, השקה אותו מים עם הטבעת ושבר לו רגל אחת.

למחרת הלך היהודי אל המלך ואמר לו: "נמצא התרנגול אשר בלע את טבעתך. הוא שתה מים ויחד עם זה, בלע את הטבעת."

נזכר המלך ששכח את תכשיטו על יד הברז ברחצו את ידיו לאחר טיולו במשקו. הלכו שניהם אל הלול, מצאו שם את התרנגול הצולע ונתנוהו למשרת שישחט אותו לפני עיניהם. והנה הטבעת נמצאה בבטנו של התרנגול המסכן.

מהים הזה לא עזב מגיד המזלות את צידו של המלך. המלך כיבד אותו באותות הצטיינות לרוב והתייעץ עמו בכל עסקי המדינה.

יום שישי אחד הלכו שניהם אל המסדר, המלך נכנס פנימה להתפלל והיהודי נשאר בחוץ על יד הדלת. פתאום טייל לו זבוב על לחיו של היהודי בהציצו אל הבניין. גרשו בידו והמלך בפנים ראה את תנועת מגידו וחשב שהלה קראו אליו. יצא ושאלו: "מדוע קראת לי?"

ברגע הזה התמוטט כל המסגד והגג נפל על המתפללים.

אמר היהודי, בהצביעו על החורבן: "ידע ידעתי, שהמסגד עומד להתמוטט ולכן קראתיך לכאן, שתינצל ממוות בטוח."

מאז היהודי לא היה רק מייעץ למלך אלא אף חברו הקרוב ביותר.

הכסף שבעלה מרוויח אינו מספיק לאישה והיא שולחת אותו להיות מגיד עתידות. המלכה איבדה את תכשיטיה בבית המרחץ ובאה אליו. עליה רק בורנוס אשר נפתח מלפנים. אומר לה כי הוא רואה רק חור ושערות. נזכרה כי שמה אותם בחור של הקיר. נגנב בן המלך ונותנים לו שלושים יום שהות למצוא אותו. כל יום סופר אגוזים. עוברים הגנבים וחושבים שהכוונה אליהם. מוסרים את בן המלך. נגנבת הטבעת של המלך ע"י איש בשם "דיינו". בשעת קריאת ההגדה הוא כאילו שומע את שמו ואף נשמע כאילו נאמר שהוא עומד על יד הקיר (דיינו). מוסר את הטבעת. מגיד העתידות מגרש זבוב מפניו על יד חלון המסגד שבו מתפלל המלך. המלך חושב שהוא קורא לו, יוצא אליו והמסגד נופל על המתפללים. המגיד נעשה ליועצו של המלך ולידידו.