היה פעם איש עשיר, שאהב מאוד הרפתקאות. תמיד היה האיש נמשך אל המקומות, שבהם הייתה צפויה לו סכנה.

יום אחד הפליג באנייתו לימים רחוקים. אחרי נסיעה ארוכה הגיע למקום אחד בלב ים, ושם מצא כתובת: "מי שנוסע ישר, יעבור בשלום; מי שפונה ימינה, יקפח את חייו". בחר האיש לנסוע ימינה, כדי לראות, מה יקרה לו. לא עבר זמן הרבה וסערה איומה קמה בים, והאונייה טבעה, על כל נוסעיה. ניצל רק אוהב-ההרפתקאות, שהצליח להגיע בשחייה אל חוף בודד. נפש חיה לא הייתה על החוף, אך אילנות גבוהים, פרחים נפלאים, ועשבים טובים למאכל גדלו שם בשפע. אכל האיש מפירות האילן ומצא במקום גם מים מתוקים לשתייה. כי נהר גדול נשפך לים לא הרחק מן המקום שבו עלה על החוף.

כך חי האיש במשך שלושה חודשים. אף אונייה אחת לא עברה במקום במשך כל הזמן הזה, והאיש התחיל לדאוג, כיצד יחזור הביתה: הרי הוא לא יכול להישאר לכל חייו במקום הבודד זה!

הייתה לאיש סכין קטנה, והוא התחיל לכרות בסכין זו בעץ גדול, לשם הכנת סירת-עץ. אחרי עמל מייגע של שלוש שנים הצליח בכך. אחר כך קטף האיש דלועים רבים, הוציא את בשרם וגרעיניהם, ייבש את הקליפות הגדולות ומלאם מים מתוקים. דלועים נוספים שם האיש לתוך סירתו כשהם שלמים ? צידה לדרך.

לא רצה האיש להפליג בסירתו הקטנה אל הים הפתוח, אלא החליט לנסות את מזלו ולשוט בסירה אל מוצא הנהר, נגד הזרם.

העמיס האיש את האוכל ואת המים על סירתו והפליג בנהר. עברו כמה ימים והוא הגיע לפתחה של מנהרה נמוכה. לא הוציא את הסירה מן המים, אלא נשכב בה ונתן לזרם המים לסחוב אותה דרך המנהרה. עברו ימים רבים ולמנהרה אין סוף. האוכל אזל, והאיש נחלש מאוד. מאפיסת הכוחות אבדה הכרתו, וזרם המים סוחב אותו ואת סירתו הלאה הלאה.

כאשר התעורר האיש מעלפונו ופקח את עיניו, מצא את עצמו בחדר מרווח, גדול ויפה, שכוב על מיטת פאר. סביבו עומדים אנשים רבים ומסתכלים בו בדאגה.

- היכן אני? ? שאל.

- בבית המלך.

- וכיצד הגעתי לכאן?

- אין אנו יודעים זאת. פלוגת חיילים מצאה אותך בפתח המנהרה. היית קרוב למות. הביאוך הנה, ורופאנו טיפל בך.

האיש היה עדיין חלש מאוד, ונאלץ לשכב עוד זמן מה, כשהטיפול ניתן לו כיד המלך: יום יום היו משרתים מביאים אותו לבית המרחץ ורוחצים אותו: אחד מסבנו בסבון יקר ומריח, ואחד מנגבו, אחד מגלחו ואחד מבשמו. כך חי האיש חיים טובים, עד שהבריא והחלים לחלוטין.

יום אחד הזמין אותו המלך לארמונו. בא האיש בפני המלך: - שלום, אדוני המלך!

- שלום לך!

- מה רצונך, אדוני המלך?

- אתה האיש הראשון שהגיע אלינו. נראה, כי אמיץ מאוד אתה, אם אזרת עוז בנפשך לעבור דרך המנהרה. על כן אני מציע לך את בתי לאישה.

פחד האיש לסרב, ונשא את בת המלך לאישה.

בת-המלך הייתה יפה ביותר, והאיש אהב אותה מאוד. אך כעבור חמש שנים של חיי אהבה ואושר מתה האישה, לא עלינו. עבר האיש ליד בית-מלאכתו של עושה ארונות המתים, והנה הוא רואה את האומן מכין שני ארונות. שאל: - בשביל מי הארון השני?

- בשבילך ? ענו לו.

- הריני חי עדיין ? השתומם האיש.

- המנהג אצלנו הוא ? הסבירו לו ? שקוברים את הבעל יחד עם בת-זוגו שנפטרה.

נבהל האיש מאוד בליבו, אך לא ענה דבר. כאילו קיבל על עצמו את הדין.

הגיע יום הקבורה. הכניסו את האיש לארון-מתים גדול וקהל רב ליווה אותו ואת אשתו המתה בדרכם האחרונה אל קברי המלכים. למערה החצובה בתוך סלע הכניסו לו אוכל לשלושה ימים, ונעלו את השער על מנעול גדול.

התיישב האיש וראשית כל סעד את ליבו. חושך שרר מסביבו. אך לפתע הרגיש בקרן אור המאירה מן התקרה. הסתכל למעלה, והנה סדק קטן. תכף נעמד על ארונו והתחיל להרחיב את הסדק בסכינו. הוא גרד וגרד את הסלע, עד שהחור המורחב הספיק לו לעבור החוצה.

יצא האיש את קברו, וראה שהוא נמצא על שפת הים. מה עשה? הדליק מדורה גדולה כדי שכל אנייה העוברת במקום תרגיש בו ותאסוף אותו. עברו שלושה חודשים, והנה הופיעה אונייה באופק. הרגיש רב החובל במדורה, והתפלא מאוד למצוא סימני חיים בחוף, שהכירו כחוף שומם ובלתי מיושב. האונייה קרבה לחוף ואספה את האיש.

כך חזר האיש אל ביתו וחשק ההרפתקאות עזבו לגמרי.

איש מחפש הרפתקאות מגיע לאי. דרך מערה מגיע למדינה שמלכה נותן לו את בתו לאישה. במות אישתו הוא רואה שעושים שני ארונות. הוא נקבר עמה. מצליח להימלט. אניה אוספת אותו ומחזירה אותו לביתו.