שני אנשים רבו על שקיות דינרים והגיעו למלך שישפוט ביניהם. המלך חד לפניהם חידה: מה המהיר בעולם, מה השמן בעולם ומה המתוק בעולם. הראשון השיב מיד בהתאם - הציפור, החזיר והדבש. השני השיב כעבור שלושה ימים לאחר שהתייעץ עם בתו - העיניים, האדמה ונפש האדם. המלך ביקש להכיר את הבת החכמה וציווה אותה להגיע לארמונו רעבה ולא רעבה, לבושה ולא לבושה, רכובה ולא רכובה. כדי למלא את הבקשה, צמה הבת כל היום ובסופו אכלה מעט תורמוס, לבשה שמלת משי שקופה, ורכבה על כבש כשרגלה האחת נגררת על האדמה. המלך החליט לשאת אותה בתנאי שלא תתערב בענייני המדינה. כעבור זמן שני כפריים מסוכסכים הגיעו לפני המלך אחרי שהאתון של אחד מהם שרתה את העגלה של השני וילדה עייר מת. המלך ששפט ביניהם ציווה על בעל העגלה לשלם פיצויים לבעל האתון. בעל העגלה ביקש את עזרתה של המלכה והיא יעצה לו להשליך חכתו במים רדודים, כדי שיענה למלך כאשר זה יעבור במקום, שאין מצווים על עני לשלם כסף כשם שאין דגים במים רדודים. הבין המלך כי יד אשתו בדבר, עשה משתה פרידה והתכוון לגרשה. המלכה הורשתה לקחת את הדבר היקר ביותר בארמון. לקחה המלכה את המלך לביתה, וזה נוכח באהבתה ובחוכמתה והשיבה לביתו והתיר לה לקחת חלק בניהול ענייניו.