אסון גדול היה בעיר שלנו לפני הרבה זמן עם אמא היולדת עם תינוק שלה בגיל כמה ימים. האמא של התינוק שהיא ילדה אותו, פחדה מאוד שמלכת השדים לא תחטוף את הילד שלה. שמו פתקאות - סגולה על המיטה של היולדת וחוץ מזה גם שמו סכין תחת כר ראשה של היולדת.

עשו הכל בלילות שהאשה היתה בזמן הלידה, אבל האשה חלמה [חלום] רע מאוד. והאשה לא רצתה לספר לבעל שלה מה היא חלמה.

רק היא אמרה: "אני מפחדת, אני מפחדת מאוד עם הילד שלי."

"זה שטות." אמר הבעל של האשה שלו המיילדת [=היולדת]. לא יהיה חלילה שום דבר רעה, אמר הבעל.

בבוקר קם הבעל והלך עם טלית ותפילין לבית המדרש להתפלל תפילת שחרית. הוא גמר את תפילת הבוקר והוא חזר הביתה. כאשר הוא נכנס הביתה שמע הוא בכי מאשתו. בצעדיו המהירים בא הוא קרוב למיטה של אשתו ושאל אותה: "מה קרה?"

שאל אותה ולא העיז להתקרב. לפי הדין תורה אסור להתקרב לאשתו בזמן הזה.

" קרה אסון." אמרה האשה, "קרה שאין לי את הילד שלי. אוי לי, אין לי את הילד שלי!"

הבעל נבהל מאוד מזה מה שאשתו אמרה. הוא הלך לשכנים להגיד ולספר להם את הכל, מה שקרה אצלו בביתו. השכנים באו והתחילו לחפש את הילד וילד איננו. הילד, לא היה הוא במיטה של אמא שלו. חיפש וחיפש ולא מצאו אותו. אז הלכו לאשה הזקנה. שהיא היתה הזאגרקע כלומר שהיא יודעת הכל מה שיכול לקרות עם אשה בזמן הזה.

היא אמרה שהילד נחטף ממלכת השדים.

יולדת אחת פחדה כי תבוא מלכת השדים ותחטוף את תינוקה. שמו פתקאות על מיטת היולדת וגם סכין מתחת לכר ראשה, אך האישה חלמה חלומות קשים מאוד שאותם לא רצתה לספר לבעלה. כעבור כמה ימים הלך הבעל לבית המדרש וכשחזר אמרה לו אשתו שאין לה כבר תינוק. הלכו אל אישה זקנה. וזו אמרה כי התינוק נחטף על ידי מלכת השדים.