יהודיה, שבעלה שנפטר עבד אצל הרוזנת יצקובסקי, נאלצת, מחוסר אמצעים, לבקש נדבות מהרוזנת. הרוזנת לא נותנת אותן בלב מלא ולכן היהודיה במקום להודות לה, אומרת לה "כל מה שאדם עושה, לעצמו עושה". גם בפעם השניה, כשהרוזנת נותנת לה עוגה אחת, חוזרת היהודיה על המילים הקודמות. בדרך לביתה נותנת היהודיה את העוגה מרוב רחמים לאיש רעב שתעה בדרך. האיש, בן אחיה של הרוזנת, מת מהעוגה שהיתה מורעלת. בשמעה את המקרה מצדיקה הרוזנת את דברי היהודיה.