בחלום נאמר לשלמה המלך לבנות את בית המקדש בלי כלים. התייעץ עם הבנאי שלו, בן יהודאי, אשר אמר לו לחכות לפעם הבאה שיבוא המלאך. בחלומו השני נאמר לשלמה כי עליו לשאול שד. למחרת מצא שלמה שדה. על פי עצת המלאך כבל אותה ושם אותה בכלא. השדה סיפרה לו איך אפשר ללכוד את אשמדאי כדי שייעץ לו איך לבנות. אחת לשבוע נוהג אשמדאי לבוא לשתות מים מבור שנמצא לרגלי הר. על שלמה לכסות את בור המים, לכרות בור חדש לידו ולמלאו יין ועראק. אנשי שלמה עשו כדברי השדה. הלכו למקום הבור ביום שישי, כבלו את אשמדאי השיכור בשרשרת ובן יהודאי חרט את השם המפורש. בן יהודאי הולך עם אשמדאי. בדרך פגשו איש ואשמדאי זרק אותו מרחק רב מן הדרך והלאה (פירוש: איש רשע המציק לאנשים לכן הרג אותו). פוגשים איש וחמורו עמוס שני שקים. האיש והחמור הולכים בשדה. אשמדאי מעביר את שניהם אל הדרך (פירוש: האיש צדיק ותעה בדרכו לכן עזר לו אשמדאי). באים לבית קטן ורעוע של זקנה. הזקנה מבקשת מאשמדאי שיזהר ולא יהרוס את ביתה בדרכו. אשמדאי התכופף כך ששבר עצם ("לשון רכה תשבור גרם"). עוברים ליד בית ובו חתונה. אשמדאי בוכה בכי מר (פירוש: החתן והכלה ימותו בליל חתונתם). באים לחנות נעליים. איש מבקש נעליים שיחזיקו מעמד 7 שנים, אשמדאי צוחק בקול רם (פירוש: האיש ימות כעבור 7 ימים). באים לשלמה המלך ואשמדאי מספר לו כי יש תולעת הנקראת שמיר החותכת אבנים. התולעת נמצאת אצל מרים המלכה אחרי המדבר הגדול. שלושה גיבורים עולים על גבו של אשמדאי ועפים לארצה של מרים המלכה. מסתתרים ליד קן של דוכיפת, ממתינים שהגוזלים יבקעו מן הביצים. לאחר הבקיעה שמים זכוכית על הקן כך שהדוכיפת אינה יכולה להאכיל את גוזליה. הדוכיפת מתלוננת אצל מרים המלכה וזו נותנת לה את תולעת השמיר כדי לשבור את הזכוכית. ברגע שהדוכיפת הגיעה עם התולעת תפסו אותה הגיבורים ולקחו ממנה את התולעת. מרוב צער הדוכיפת איבדה עצמה לדעת.