האילן שספג דמעות

אשה אחת השיאה את בתה, אך חיי הבת הנשואה היו רעים ומרים ביותר. פשוט, לא היה לה מזל. ומה שלא יעשה המזל לא יעשה השכל.

פעם ביקרה האם שהיתה. גרה בעיר אחרת אצל בתה, והנה היא רואה את חייה הקשים ואת סבלה.

רצתה האם לשוחח אתה, אך פחדה לעשות זאת בבית, שמא ישמע חתנה את דבריה. מה עשתה? הציעה לבתה: "בואי, נצא לטייל."

יצאו השתים מן הבית, הלכו והלכו עד שהגיעו ליער הסמוך לעיר. וכל הזמן לא פתחה הבת את פיה.

ביער פנתה האם לבתה: "ספרי לי, בתי. מה מעיק על ליבך? ספרי לי, בתי, ויוקל לך."

התחילה הבת לבכות בכי מר ושפכה את לבה בפני אימה.

עמדו השתים ביער מתחת לאילן צעיר ויפה, והבת בוכה, מגלה את סודותיה ומספרת על חייה המרים.

ביקשה האם את בתה: "שמעי בעצתי, בתי. אינני יכולה לבוא אלייך לעתים קרובות. אבל אני מבקשת, מצווה וגוזרת עליך לבוא פעם בשבוע למקום זה ולספר לו לאילן כל מה שקרה לך, במשך השבוע שחלף."

הבטיחה הבת לקבל על עצמת את גזירת אימה ולקיימה.

כעבור זמן מה ביקרה שוב האם אצל בתה. שמתה על מראה פניה הטוב של בתה, כי הבינה שאורח חייה נשתנה וטוב לה.

שאלה האם: "נכון שעכשיו טובים חייך יותר ואין את סובלת כפי שסבלת בעבר"

"לא, אמא," ענתה הבת, "כל שינוי לא חל בחיי."

"ומדוע יפים וטובים כל כך פניך?"

"אינני יודעת." ענתה הבת.

"בואי ונצא לטייל." הציעה האם.

יצאו האם והבת לטייל, ובדרך ליער סיפרה הבת לאימה כי פעם בשבוע היא ניגשת לאילן ומספרת לו על הסבל שסבלה במשך השבוע שחלף. אז נוטש המשא הכבד את הלב.

הבינה האם את סיבת הפנים היפים והטובים של בתה.

הגיעו השתיים לאילן, והנה הוא הולך ומתייבש. הבינה כי הצרות והדמעות של הבת נספגות על ידי האילן ומייבשות אותו...

אישה, שחייה הם קשים, מספרת לפי עצת אימה, כל שבוע את צרותיה לעץ מסוים. צרות האישה נכנסות לעץ, העץ מתייבש ומת והאישה חשה יותר טוב.