בכפר אחד גר איכר עני שהיה לו גבבון. כשהגיעו ימי החורף, שלחה אותו אשתו ליער להביא עצים. כשבא ליער התחיל פתאום לרדת גשם חזק. האיכר חיפש עץ שיסתיר אותו. הוא מצא אילן נבוב והתחבא בו. הגשם נפסק רק בלילה. כאשר עלה הירח ראה פתאום אנשים משונים מתקרבים אליו. הוא שמח בליבו שלא יצטרך לחזור יחידי הביתה, אך כאשר התקרבו האנשים אליו, ראה שאלה הם שדים. ראש השדים הביא חבית גדולה וישב עליה. השדים התחילו לרקוד לנגד עיני האיכר ולמחוא כף .האיכר לא יכול היה להתאפק, ויצא לרקוד יחד עם השדים.

מאוחר בלילה, כשנפסקו הריקודים, ירד ראש השדים מן החבית, ניגש אל האיכר, חטף מגבו את הגבנון ואמר: "את הגבנון אני לוקח ממך עירבון שתשוב מחר לרקוד עמנו, כשם שרקדת היום."

האיכר הלך הביתה שמח וטוב לב, וסיפר את המעשה לאשתו. והאשה סיפרה את הספור לשכנה, שהיה לה בעל רע לב ועשיר, והיה לו גבנון על חזהו.

למחרת בערב שלחה אשת האיכר הרע את בעלה ליער, כדי שהשדים יקחו גם ממנו את הגבנון.

האיכר התחבא בעץ הנבוב ובחשכת הלילה, כשהשדים שוב יצאו לרקוד, יצא ממחבואו והתחיל לרקוד אתם. ריקודו לא היה טוב כריקוד האיכר העני.

כאשר נגמרו הריקודים, ניגש ראש השדים אל האיכר, הדביק לו גבנון בגבו ואמר: "היום לא רקדת טוב, לכן אל תבוא עוד."

האיכר העשיר והרע חזר לביתו אבל וחפוי ראש.

איכר עני גיבן רוקד עם שדים ומשאיר אצלם את הגיבנת למשכון כהבטחה שיחזור למחרת כדי לשמח אותם שוב. עשיר גיבן הולך בדרכו אך אינו משמח את השדים כראוי ומקבל את החטוטרת של העני נוסף על שלו.