פעם היה סוחר יהודי שהלך מעיר לעיר ומכפר לכפר למכור את סחורתו. יום אחד נאלץ היה ללון באכסנייה אחת שבמחצית הדרך בין עיר אחת לשנייה.

לארוחת בוקר אכל כמה ביצים, אך לא היה בידו כסף לשלם גם בעד הלינה וגם בעד הביצים. הבטיח לבעל האכסניה שכאשר יחזור יסלק את חובותיו. האמין לו בעל האכסניה והיהודי המשיך את דרכו.

כעבור חצי שנה הזדמן שנית לאותה אכסנייה עצמה, לן בה ואכל ביצים. נזכר שעליו עוד לשלם אח חובותיו, הוציא את ארנקו ורצה לתת לבעל האכסניה את סכום הכסף המגיע לו עבור עשרים ביצים ועבור שתי לינות.

התרגז בעל האכסניה ואמר: "עבור עשר הביצים הראשונות עליך לשלם מאה לירות. אילולא אכלת אותן, היו התרנגולות שלי דוגרות עליהן ואפרוחים היו מתבקעים מהן ואלה שוב היו לתרנגולות מטילות ביצים. תאר לך כמה ביצים היו כל התרנגולות האלו מטילות! על כן עליך לשלם מאה לירות!"

לא הסכים היהודי, והגוי תבע אותו למשפט בעיר הקרובה. לפני שהיהודי נכנס לבית המשפט, בא אל חכם הקהילה וסיפר לו את כל המעשה.

אמר החכם: "כאשר תבוא לפני השופט תאמר לו שאתה רוצה לקחת לך עורך דין. אני אופיע בבית המשפט, וסמוך עלי, שאעזור לך."

הלך היהודי לבית המשפט וחיכה לחכם. הגיע תור משפטו ועדיין החכם איננו. ביקש היהודי מאת השופט להשהות את המשפט מעט, כי טרם הגיע עורך הדין שלו. חיכו שעה, חיכו שעתיים. סוף סוף הופיע החכם, עורך הדין של הסוחר. הוא התנצל לפני בית המשפט ואמר: "הייתי עסוק מאד. קניתי אתמול שק חיטה ובישלתי אותה. רציתי עוד להספיק לזרוע אותה בשדה לכן איחרתי לבוא הנה."

צחקו כל הנוכחים באולם בית המשפט: האם יכולה חיטה מבושלת לצמוח מן האדמה?!

השיב החכם ואמר: "האם יכולים אפרוחים להתבקע מביצים מבושלות?"

כך זכה הסוחר במשפט ושילם לגוי את הכסף שהגיע לו בעד הביצים המבושלות.

סוחר אוכל באכסניה ביצים מבושלות ובא לשלם עבורן כעבור חצי שנה. עבור הביצים המבושלות מחשב בעל המס כאילו יצאו מהם אפרוחים ןמאלה גדלו תרנגולות מטילות ביצים. עורך הדין מציע לנאשם בחוב זה לזרוע חיטה מבושלת ולהוכי לבעל המס על ידי כך שאין מתבקעות אפרוחים מביצים מבושלות.