בפולין, בעבר, כשלפריצים היה השלטון באזוריהם, לכל פריץ היה הרכוש שלו וארמון בו גר עם משפחתו.

הפריצים חיו חיים חסרי דאגה. הם היו עשירים ונהגו לנסוע לחו"ל. היו להם בדרך כלל מנהלים יהודים, שיכלו לסמוך עליהם, והם ניהלו היטב את עסקי הפריץ, ובעצמם חיו טוב. הם גם החכירו את בתי המרזח ליהודים. וכך לאותם היהודים היתה פרנסה יפה.

לעתים ארגנו הפריצים נשפים בתוך ארמונותיהם. הזמינו את הפריצים של הסביבה ובילו כל הלילה בשתייה. הם נהגו גם להזמין תזמורות מוזיקה, וביניהן תזמורות יהודיות. נשפים כאלה נמשכו בדרך כלל לילה שלם, בשתייה.

באותם זמנים אירגן פריץ עשיר אחד נשף גדול בארמונו, לכבוד יום הולדתו. וכרגיל הזמין את הפריצים עם משפחותיהם מכל הסביבה לאכול ולשתות. והיה שם מכל טוב. הם שרו, רקדו, שתו והשתכרו. בחצי הלילה, כשכולם היו חצי שיכורים ונשאר עוד חצי לילה, וכל אפשרויות הבילוי נוצלו, חיפשו הפריצים עוד בילוי. הציע אחד הפריצים לערוך תחרות מי יספר את השקר הגדול ביותר, ומי שיספר שקר, שכולם יאשרו פה אחד שזהו אכן שקר יקבל פרס.

ההצעה מצאה חן בעיני כולם, והפריץ שערך את הנשף פנה אל אחד הפריצים בבקשה שהוא יספר שקר.

קם אותו פריץ וסיפר מעשייה כזאת: "פעם לקחתי סכין, נכנסתי לגן הירקות ורציתי לחתוך מלפפון. נפל הסכין מידי אל תוך המלפפון. חבל היה לי על הסכין וזחלתי אל תוך המלפפון לחפש את הסכין. התחלתי ללכת במלפפון בתוך שדה תבואה. הלכתי הלאה עד שהגעתי ליער גדול. הלכתי זמן מה ביער והגעתי לנחל ובו אוניה קטנה. התיישבתי בספינה ונסעתי לגדה השנייה של הנחל. שם אני רואה בית קטן. משהתקרבתי אני רואה זקנה יושבת על ספסל וקולפת תפוחי אדמה עם הסכין שלי. התחלתי לצעוק, שתחזיר לי את הסכין. היא קמה וצועקת, ומייד מתייצב בנה, שודד יערות. מרוב בהלה התחלתי לרוץ בכל כוחותי עד שיצאתי מן המלפפון והתעלפתי מפחד. הכניסו אותי לתוך הבית וזמן רב הייתי חולה מן הבהלה שחוויתי."

הגיבו כל הנוכחים בנשף, שזה אינו שקר במאה אחוז. הם חושבים שפעם יכול היה להיות דבר שכזה.

קם פריץ שני וסיפר שקר אחר, גוזמה.

"יש לי," סיפר הפריץ, "חצר גדולה. יש לי הרבה משרתים ויותר מחמש מאות איכרים אריסים. החלטתי להזמין עבורם דוד גדול, כדי לבשל עבורם את האוכל. אמרתי ועשיתי. הביאו דוד גדול והעמידו אותו בחצר, במקום בו נמצאים המשרתים והאריסים, והתחילו לבשל את האוכל. והרי צריכים היו לבחוש בסיר הענק. כרתו עץ ענק עיבדו את העץ וכמה מאות אריסים ניסו לערבב את הסיר. אבל היה קשה לבחור. לאט בחשו האריסים בכל כוחם את הסיר הגדול."

אמרו כל הנוכחים בנשף, שזה אינו שקר מוחלט. דבר כזה יכול לקרות .

אמר הפריץ המארח, שיש לו יהודי, שחכר את בית המזרח שלו. הוא ישלח שיביאו את היהודי מבית המרזח. "הוא יהודי חכם, שיש לו רעיונות טובים. כאשר הוא יספר שקר, תהיו כולכם מוכרחים לאשר אותו."

הפריץ שלח שני משרתים, גויים, בריאים, כדי להביא את החוכר. כשהגיעו הגויים לבית המרזח, החוכר ומשפחתו כבר ישנו מזמן. היה זה כבר שתיים בלילה. הם התחילו להקיש בדלת והעירו את החוכר ומשפחתו. בבהלה שאל בעל בית המרזח את הגויים, מה הם רוצים. הם ענו שאין להם מושג, הפריץ שלח להם פקודה להביא אותו אליו. האישה והילדים מיררו בבכי, מי יודע איזו גזירה תיפול עליהם מהפריץ.

כמובן, ליהודי לא היתה ברירה. הוא הלך עם הגויים אל הפריץ. כשהם הגיעו לתוך אולם הנשף, היהודי לא יכול היה לפקוח את עיניו בגלל התאורה החזקה. זה לקח זמן עד שהתרגל לאור החזק. הפריצים השיכורים שמחו שיוכלו "לבלות" עם היהודי.

קרא הפריץ, המארח, ליהודי שיספר שקר שכולם יסכימו עליו.

הסכים היהודי: "אומר לך, בתנאי שתישבעו לי, שלאחר שאספר, לא תענישו אותי."

כל המשתתפים הסכימו לתנאי והוסיפו שהוא יקבל את הפרס - הרבה כסף.

אמר היהודי: "ישו היה ממזר!"

התחילו כל הפריצים ונשותיהם לצעוק בקול אחד: "ניע פראוודא - זהו שקר!"

אמר החוכר היהודי: "אמרתי לכם את השקר וכולכם הסכמתם."

אמר הפריץ המארח: "אמרתי לכם תיכף, שהחוכר שלי, עם הראש היהודי ינצח אתכם. בגלל זה מגיע לו הפרס.

הם כיבדו אותו בכל טוב, במסגרת במה שמותר ליהודי (כשרות), נתנו לו את הפרס ושלחו אותו הביתה.

בהגיעו הביתה, אשתו וילדיו לא ישנו. הם מיררו בבכי והתפללו, שהבעל והאב יחזור הביתה בחיים.

כשראו אותו שמח, הפסיקו לבכות. סיפר החוכר לבני ביתו מה שהתרחש בארמון הפריץ ואמר: "אתם חושבים שסיפרתי שקר? זה לא נכון. ישו באמת היה ממזר, אבל הפריצים הגויים אמרו שזה שקר, ואני קיבלתי את הפרס."

ובבית החוכר כבר לא ישנו כל הלילה. הם שמחו והודו לריבונו של עולם, שכך זה נגמר.

נסיבות ההיגוד: הרושם שמע את הסיפור בהיותו בן תשע, מפי יהודי מליטה בביתו, וגם בבית המדרש בביאליסטוק.

בתחרות בזמן נשף אצל פריץ על "השקר הגדול", שני פריצים מספרים סיפור, ואינם מצליחים. מעירים את היהודי שחכר את בית המרזח של הפריץ ומביאים אותו למשתה. הוא מספר כי ישו היה ממזר ומנצח.