לפני שנים רבות חי מלך אשר אהב מאד את היהודים בארצו, בנגוד לשריו שעינם היתה צרה בהם והחליטו להשמיץ את שם היהודים כך שהמלך לא יכבדם יותר.

יום אחד שיחק ילד המלך בגן כאשר ניגשו אליו חמישה אנשים, חטפו אותו והביאוהו אל פנה נידחת בקצה העיר ושם הרגוהו. את הגווייה הקטנה זרקו לתוך עזרת הנשים אשר בבית הכנסת היהודי. הודיעו למלך שמצאו את בנו הקטן הרוג בבית הכנסת היהודי.

התעצב המלך מאד וקרא לרב הקהילה.

"מה זאת עשיתם לי?" קרא, "כולכם אשמים במות ילדי. אשמיד את כל היהודים!"

ביקש הרב מאת המלך שיחכה שלושה ימים. במשך שלושת הימים האלה הוא קיווה לגלות את הסוד ולהביא את הרוצח על עונשו. ציווה צום על כל הקהילה כולה עד אשר ימצא את האשם.

בלילה ההוא הופיע בחלום הרב איש זקן אחד אשר אמר לו את האמת: "חמישה משרי המלך הרגו את הילד בפינה נידחת."

למחרת הלך הרב אל חצר המלך ובקש שיביאו לפניו את גוויית הילד. השכיב את הילד על שולחן בנוכחות כל השרים וגם המלך, נגע במקלו במצחו של הילד ואחר כך במצחו הוא והתפלל לאלוהים מבלי לשים לב לדברים אשר נאמרו מסביבו.

פתאום פקח הילד את עיניו והתיישב.

"ספר לנו איך נרצחת." פנה הרב אליו בשאלה.

פתח הילד ואמר כמתוך שינה עמוקה: "שיחקתי בגן ובאו אלי חמישה אנשים (הצביע באצבע על חמישה מן הנוכחים) זה וזה ושנים אלה. הם לקחו אותי לקצה העיר ואחד מהם הוציא סכין גדול. צעקתי מאד ובקשתי שלא ישחט אותי, אבל לא שמע בקולי ותקע את סכינו לתוך בטני. דמי ניתז לכל עבר וכן נשפך על אבן גדולה שהיתה על ידי."

גמר הילד את דבריו, עצם את עיניו ומת.

שלח המלך כמה מחייליו לחפש את האבן ואחריהם שלח עבדים שישגיחו אלה על אלה לספר את האמת. מצאו החיילים את האבן המוכתמת בדם הילד והביאוה למלך. ציווה המלך להרוג את חמשת השרים ואת היהודים כיבד עד סוף ימיו.

שרי המלך רוצחים ילד ומעלילים על היהודים, מאשימים אותם ברצח בן האב. הרב מחיה את הילדים ובעזרת השם המפורש הוא מצביע על רוצחיו האמיתיים.