היו היו איש ואישה שהיו עניים ולא הביאו ילדים יום אחד האישה רחצה את גופה לפי מצוות אלוהים והתפללה לאלוהים וביקשה ממנו שתלד בת אפילו אם תהיה אווזה.

אלוהים ענה לבקשתה והיא נכנסה להיריון ואחרי תשעה חודשים היא ילדה אפרוח של אווז.

האישה טיפלה בה והאכילה אותה עד שגדל והייתה אווזה שיכולה לעוף.

יום אחד עפה האווזה וראתה אגם ביער בין העצים והמים היו צלולים. היא עמדה על החוף והורידה את בגד הנוצות ויצאה ממנו נערה בלונדינית לבנה כמו שלג, היא שחתה במים והייתה מאד שמחה, היא יצאה ולבשה את בגדי הנוצות וחזרה לביתה.

היה באותה עיר מלך שהיה לו בן מפונק מאד שאף בחורה לא מצאה חן בעיניו ואימו כל כך רצתה שהוא יתחתן עם אשה טובה שתישא את שמו.

יום אחד יצא הנסיך ליער וראה בחורה יפה מאוד שוחה באגם היא יצאה לבשה את בגדיה ועפה .

יום אחרי הוא חיכה לה והסתכל עליה עד שיצאה ועפה, הוא חזר על זה כל יום עד שיום אחד רדף אחריה וידע איפה היא גרה. חזר לאימא שלו ואמר לה שהוא מצא כלה.

אימו שמחה מאד ושאלה אותו: "מי היא?"

הוא ענה ואמר: "האווזה."

אימו התחננה ואמרה לו שהיא ישנה את דעתו אך הוא התעקש, ואימו נענתה לבקשתו, אחרי שהוא נשבע שלא ייקח אישה אחרת .

המלכה הלכה לביתה וראתה שם איזה זקנה, היא ביקשה את ידה של בתה אך האישה אמרה שאין לה בנות יש אצלה רק אווזה .

המלכה אמרה שהיא יודעת את זה אבל בנה יחידה לא מסכים לאכול ולשתות ולא רוצה להתחתן עם אישה אחרת .

האישה הזקנה התפלאה והסכימה אחרי שנתנה לה מוהר (סכום כסף שחייב לתת החתן כדי להתחתן עם האישה).

המלכה לקחה את האווזה לארמון והנסיך חזרה אליו רוחו.

אימו אמרה לו: קח את אווזתך תתחתן איתה ותשמח איתה."

עם בוא הלילה היא הורידה את בגדי האווזה ושמה אותו בתוך קופסא וישנה עם בן המלך והייתה לילה מהחיים, כשעלה השחר (זמן תפילת השחר) היא התרחצה (כשאישה מקיימת יחסי מין עם גבר היא לא יכולה להתפלל בלי להתרחץ ולנקות את גופה בגלל שהיא לא טהורה).

היא התפללה ולבשה את בגדה וחזרה להיות אווזה.

האם נכנסה בבוקר עם המשרתים והביא להם ארוחת בוקר ובנה היה כל כך שמח כמו פרח רענן והאווזה עמדה ליד החלון באור השמש.

אימו חשבה שבנה איבד את דעתו והשתגע. אימו אמרה לו שחג אלאדחא מתקרב וכל האנשים יבוא לקחת מהכבשים שנשחט מה לעשות ?

הנסיך אמר לאימו לא לדאוג. יום החג המואזין אמר: "אללה הוא אכבר, אללה הוא אכבר (סוג של שירה דתית של המוסלמים שמסמלת על בואו של החג). הם התפללו את תפילת החג.

האווזה הורידה את בגדי האווזה ולבשה בגדים הכי יפים והחזיקה בידי בן דודה (סמל לבעלה) והלכה אתו. כשראו האנשים אותה הם השתגעו מרוב יופייה. המסיבה הסתיימה וחזרו לארמון והיא חזרה להיות אווזה עוד פעם.

אימו הרגישה שיש סוד בעניין היא התחילה לחקור ולהסתכל עליהם בלילה עד שראתה את האווזה מורידה את בגדיה ושמה אותם בקופסא והיא ידעה שזאת אותה בחורה שהייתה עם בנה. היא התגנבה לחדר הוציאה את הבגד ממקומו ושרפה אותו.

כשקמה הנערה ורצתה ללבוש את בגדה, היא לא מצאה אותו והתחילה לבכות ולבכות עד שבעלה אמר לה: "למה את כל כך עצובה? את עכשיו אשתי ואין צורך לבכות."

היא נרגעה.

הנסיך קרא לאימו והיא הזמינה את אימה ועשו חתונה מחדש והזמינו את האנשים.

אישה חשוכת ילדים התפללה לאל ובקשה שתהיה לה בת, אפילו אם תהיה אווזה. ואכן, ילדה האישה אווזה, טיפלה בה וגידלה אותה. יום אחד עפה האווזה וראתה אגם. היא הורידה את בגד הנוצות והפכה לנערה יפהפייה שטבלה במים. יום אחד ראה הנסיך את הנערה באגם, הוא עקב אחריה גם כששבה והפכה לאווזה ועפה חזרה לביתה. הוא ביקש מאימו להתחתן עם האווזה. אחרי הפצרות רבות הסכימה המלכה והאווזה הייתה לאשתו שהייתה הופכת לנערה בלילה. עקבה המלכה אחרי הנערה וגילתה שהיא פושטת את בגד הנוצות בלילה. התגנבה לחדר ושרפה את בגד הנוצות. כשגילתה הנערה - בכתה מאד, אבל הנסיך הרגיע אותה ועשו חתונה מחדש.