"לאן הולך בן הרב לבד לפנות ערב?" שאל השטן שלבש דמות אדם זקן דתי עם זקן ופיאות, לבוש בקפוטה שחורה נקיה וחדשה.

הרי את יודעת, השטן יכול ללבוש כל שירצה ובעיניו הנוצצות ובעורו החלק נשמעות המילים אמיתיות ונבונות ומעמיד פנים שבא לעזרת אדם שטעה בדרך וכמובן כל כוונותיו להטעות ולהוריד את האדם מהדרך הטוב הישרה ולשכנעו שלא לשאת תפילה לאלוהים. וכאשר האדם בידיו הולך אחריו, הוא עושה בו כרצונו.

"מה אתה לומד?" שאל השטן את התלמיד החכם.

אמר לו.

"ומה עוד?" שאל השטן.

הרי הוא חכם ויודע הכל. מבלי משים החל השטן להלך על פני המים והתלמיד החכם, שקוע במחשבות, הלך אחרי השטן, והשטן הלא יכול ללכת על גלי המים ואילו התלמיד החכם שקע למצולות, והשטן בדמות האדם אחז בתלמיד החכם ומושך אותו מטה מטה עד הקרקעית.

הבין התלמיד החכם את כוונת האיש. הציץ בעיניו והבין שהוא לא אדם רגיל אלא השטן. החל להיאבק עמו אבל עיניו חשכו והשמש שקעה והשמש עולה ויורדת הוא נאבק. צולל ועולה, צולל ועולה, תהומות וחושך סביב, ואין שמיים ואין ירח ולא כוכבים. לפתע חש שהוא כבול באזיקים לקרקעית הנהר.

"עכשיו תעשה את רצוני." צחק השטן.

כיון שלא השיב לו, חזר על דבריו השטן פעם אחר פעם ולא נענה.

חזר השטן: "עכשיו אתה כבול אצלי ותעמוד לרשותי."

"אומנם אני, כבול אני אבל לא אעמוד לרשותך." אמר התלמיד החכם, "ולא אעשה את רצונך. דע כי כבלת את גופי אבל לא את נשמתי." והסב את פניו והשתתק.

והשטן דיבר ודיבר והתלמיד החכם נשא תפילה לאלהים שבשמיים ממעמקי הנהר. מי יודע כמה זמן היה כבול לקרקעית הנחל, לולא עבר במקום אדם וראה את התלמיד החכם עומד ומתפלל.

"שטן אשמאי זקן, שחרר את הבחור!"

"לא!" צעק השטן.

"אני חוזר ועומד על דברי, שחרר אותו מיד לפני שאני יורד אליך!"

הבין השטן שזה אליהו הנביא שבא בדמות אדם וגדול כוחו של אליהו מכוחו של השטן, והוא, אליהו הנביא יכול לצלול לתוך המים ולקשור אותו לסלע שלעולם לא יוכל להשתחרר.

מיהר לבחור, לתלמיד החכם. שחרר אותו והעלה אותו לשפת הנהר.

"בוא אחרי." פקד עליו אליהו הנביא, "מתפלא אני עליך, תלמיד חכם, שהלכת אחרי השטן."

"אדוני היקר," אמר התלמיד החכם, "תאמין לי."

"אני מאמין," אמר אליהו הנביא, "אבל בכל זאת."

"אדוני, הלכתי לתומי על שפת הנהר, שקעתי בהרהורים והפסקתי לרגע להתפלל."

"אני מבין," אמר אליהו הנביא, "אבל כיון שהתפללת מהמעמקים ולא נשמעת לשטן, שלח אותי אלהים להציל אותך. אבל תהיה זהיר בעתיד ואל תפסיק להתפלל ובמיוחד לפנות ערב."

ואת רואה, נכדתי, הבחור התפלל ואלהים שמע את תפילתו ואליהו נביא הוציא אותו ממעמקי הנחל והחזיר אותו הביתה בריא ושלם.

כאשר הגיע התלמיד החכם לפתח ביתו ראה את הוריו עומדים על הסף פוכרים את ידיהם , פניהם לבנים כמו סיד. רצו, חיבקו את בנם, והוא לא סיפר דבר על קורותיו. לא על השטן, גם לא על אליהו הנביא שהציל אותו מידי השטן. נכנס הביתה כמו לא קרה כלום ויחד עם אביו ואחיו התפללו מנחה.

ואני כאשר הייתי עוברת על גשר עץ שעל הנחל הסתכלתי לתוך המים הזורמים, עוברת מהר לצד השני שלא יעצור אותי השטן ולא יכלא בתוך המעמקים.

שטן מושך תלמיד חכם למעמקים. התלמיד מתפלל ואליהו הנביא מצילו.