היו שני חברים שאחד מהם היה עיוור. היה החבר הרואה מטפל יום יום בחברו העיוור. היה מגלחו עוזר לו להתלבש ומוציא אותו לטיול. פעם בעת הגילוח שאל הרואה את העיוור מה יעשה אם יחליט לרצוח אותו בתער שבידו. השיב העיוור שאינו מאמין לאפשרות כזו כי הם חברים טובים והוא בוטח בחברו, אלא שאם בכל זאת יעשה זאת אז המלך הגדול (הכוונה לאלוהים) יספר זאת למלך הקטן (השליט בשר ודם) והוא יעניש את הרוצח. יום אחד רצח הרואה את חברו העיוור והטמין את גופתו באדמה. עבר זמן והמעשה הטריד את החבר הוא הלך למקום שבו קבר את העיוור וראה כי שני כרמים גדלו שם. האחד עם ענבים אדומים כדם ויפהפיים והשני עם ענבים ירוקים זהבהבים יפהפיים. הענבים היו כל כך מיוחדים שהוא החליט כי רק המלך יכול להיות הראשון שיטעם מהם. הביא שתי סלסלות למלך. טעם המלך מהענבים האדומים ודם פרץ מהענבים. טעם מהענבים הזהובים ומוגלה פרצה מהם. שאל המלך את החבר לפשר הענין סיפר החבר את שעשה וכן את דבריו של העיוור כי המלך הגדול יספר זאת למלך הקטן. הוציא המלך אותו להורג.