הסיפור הוא על מאשה והדוב. בכפר חיו סבא וסבתא וילדה, ונכדה שלהם בבקתה קטנה. יום אחד, הגיעו חברות של הנכדה לשאול אותם אם הם, אם היא יכולה ללכת איתם ליער לקטוף פירות יער ופטריות.

שאלה הילדה את סבא וסבתא אם זה מותר והם הסכימו לה רק עם דבר אחד שלא תלך רחוק על מנת שהיא תוכל לחזור הביתה, שלא תתרחק מהחברות שלה.

הלכו הילדות ליער והיא כל כך התלהבה מהפירות ומהפטריות שהיא הלכה לאיבוד. הלכה לאיבוד והיא קראה לחברות שלה בשמן, קראה וקראה ואף אחד לא ענה לה. החליטה שאולי תמצא את הדרך לבד. הלכה והלכה והלכה וראתה בקתה. דפקה בדלת, אף אחד לא ענה לה. פתחה את הדלת, נכנסה וראתה שהמיטה מסודרת ושהכל בסדר. הכינה לעצמה כוס תה וישבה על הכיסא לנוח. לא עבר הרבה זמן והגיע הדוב, כי זאת בקתה שלו.

ראה את הילדה, שאל אותה: "מה את עושה פה?"

אז היא אמרה לו: "הלכתי לאיבוד."

אמר לה: "הלכת לאיבוד, טוב, עכשיו את תישארי פה על מנת לארח לי חברה. קומי ותכיני לי דייסה."

וכך עברו ימים ועוד יום ועוד יום והילדה התגעגעה לסבא וסבתא וכל פעם היא שואלת אותו: "דוב, אולי אתה תרשה לי ללכת לראות את סבא וסבתא שלי?"

"לא! אמרתי לך, את אף פעם לא תעזבי את הבית הזה."

הילדה החליטה שהיא תעשה משהו אחר. יום אחד היא קמה, אמרה לו: "אתה יודע מה דוב? אני אכין לסבא וסבתא שלי, כיסוני תפוחי אדמה ואתה תיקח אותם על מנת פשוט שסבא וסבתא שלי ידעו שאני בסדר, שאני חיה והכל בסדר."

הדוב חשב, חשב והסכים. "אבל את לא זזה מפה."

היא אמרה לו: " אני לא זזה מפה אבל אני עולה על עץ גבוה על מנת לראות שאתה באמת הולך לסבא וסבתא שלי."

הדוב הסכים ויצא ליער. הילדה הכינה בינתיים את הכיסוני תפוחי אדמה וביקשה מהדוב כשהוא חזר שיביא לה סל נצרים גדול. הדוב הביא את הסל ויצא שוב. הילדה נכנסה לתוך הסל, שמה את הכיסונים למעלה, סגרה את הסל וקראה לדוב. הדוב הגיע, לקח את הסל והתחיל לצעוד לכפר. צעד וצעד וצעד והתעייף.

ראה גזע עץ ואמר: "או, אני אשב לנוח פה ואני אוכל לי כיסון."

הילדה מהסל אומרת לו: "דוב, אל תשב, אל תאכל את הכיסונים, זה לסבא וסבתא שלי. אני רואה אותך."

הדוב אומר לעצמו: "זאת יש לה עיני נץ, אני אמשיך ללכת."

המשיך ללכת, הולך, הולך, הולך ועוד פעם התעייף. "אני אשב, אני אוכל כיסון."

הילדה מהסל אומרת לו: "אני רואה אותך דוב."

אז הוא אומר: "נו, תראו מה זה איזה עיניים יש לילדה הזאת. אני ממשיך, אני ממשיך."

הגיע לכפר. הגיע לבית של הסבא והסבתא. דפק בדלת, אף אחד לא ענה לו. הוריד את הסל נצרים, אבל כלבי הכפר הריחו את הדוב והתחילו לנבוח ולרוץ אחריו. הדוב, נבהל וברח. סבא וסבתא של הילדה, של מאשה יצאו, פתחו את הדלת ומצאו את הסל, כשפתחו את הסל הם ראו את מאשה עם הכיסונים.

וזה סוף הסיפור.

מאשה חיה בבקתה עם סבה וסבתה. יום אחד ביקשו חברותיה שמאשה תבוא איתן ליער לקטוף פירות ופטריות. הסכימו הסבא והסבתא בתנאי שמאשה לא תתרחק, אלא שמאשה התלהבה כל כך עד שהלכה לאיבוד ביער ואיבדה את חברותיה. בחיפושיה ראתה בקתה ונכנסה פנימה לאכול ולשתות. זו היתה בקתה של דוב והוא ציווה על מאשה לחיות אתו בבקתה ולעולם לא לעזוב. באחד הימים החליטה מאשה להימלט. היא אפתה כיסונים וביקשה מהדוב שייקח אותם לסבה וסבתה. הסכים הדוב ומאשה התחבאה בתוך סל הנצרים מתחת לכיסונים וכך החזיר אותה הדוב לביתה בלא שידע על כך.