לאישה אלמנה חולה יש שתי בנות, עליה ועלויה, וגם כלב. לפני מותה האם ביקשה מהכלב לישמור על בנותיה. לאחר מותה הכלב דאג להן והביא להן אוכל. עלויה הצעירהה באחיות, ביקשה לדעת מניין מביא הוא הכל. היא עקבה אחריו, הגיעה למערה ושם שמעה קול של זקנה שדיברה עם הכלב והוא סיפר לה כי בא מבית הבנות. עלויה הבינה כי הכלב הוא בעצם שד. יום אחד היא בשוגג חזרה על השיחה בין הזקנה לכלב, הוא שמע זאת, ליקק את רגלה שהפכה לרגל חמור, והנשא אותה לארץ רחוקה, שם השליך אותה על ערימת אשפה. שם מצאה אותה משרתת של משפחה אמידה. אם המשפחה רצתה לחתן אותה לבנה. נשות המדינה קינאו בה וביקשו לגלות את עברה. הספרית שלה ראתה את רגל החמור שלה וסיפרה לנשים. אלה הציעו לארגן תחרות ריצה שבה תשתתף גם עלויה, על מנת לחשוף את רגל החמור שלה. בלילה היא חלמה שאחותה ובעלה הכלב שבינתיים הפך לבחור יפה באים אליה. הכלב אמר לה כי עונשה הסתיים. היא ליקק את רגלה שחזרה להיות רגילה. אחותה שמה לה חינה על הרגל והם נעלמו. כשהתעוררה, סירבה עלויה להשתתף במירוץ, אך הרימה את לבושה כך שנראה שתי רגליה היפות. היא נשאה לבן ראש המדינה והם חיו באושר.