פעם חיו בכפר רחוק איש ואשתו ושני ילדיהם, בן ובת ושררה ביניהם אהבה עמוקה. יום אחד חלתה האישה ומתה. לפני מותה ציוותה על בעלה כי כשתמות יכרות את ידה. וכשיאלץ להכות את בנם או בתם יכה ביד הזו את הילדים. אנשי הכפר השפיעו על האלמן שיתחתן והאב בדאגתו לילדיו נשא אישה. האם החדשה התעללה בהם ואסרה שיספרו לאביהם. היא השאירה אותם ברפת עם מעט שאריות לחם ושיקרה לבעלה כדי שיכה אותם. אלא שיד המנוחה בה היכם לא הכאיבה. הפרה היתה מניקה אותם כדי שישבעו. באחד הימים הזמין האיש חברים לסעודה בביתו וביקש מאשתו שתכין ארוחה טעימה. האם החורגת טבחה את בנו והגישה את בשרו לסועדים שנהנו מאוד מהטעם. אחותו בכתה כל זמן הארוחה ובסופה אספה את עצמותיו וקברה אותם על ההר הקרוב. לפתע צמח במהירות עץ שהיה ירוק מאוד ובאה אליו ציפור נעמדה ושרה את שקרה לאח. הציפור נדדה עם האחות על גב הפרה ושרה את שירה עד שכל האנשים ידעו את מה שעשתה האם החורגת .האם השתגעה והאב מת מייסורים.