היתה אישה שהיו לה שבעה בנים, אמר הבעל כי אם תיוולד לה בת יהרוג את שבעת בניו. מאחר שנולדה לה בת ברחו הבנים והתחבאו במערה. יום אחד כשאפתה אמה פיתות,עפה פיתה אחת והתגלגלה למערה. רדפה הילדה אחרי הפיתה והגיעה למערת אחיה. מאותו יום התגוררה שם בישלה להם וניקתה את ביתם. יום אחד כשלא עשתה את בקשת אחיה כבתה לה האש והיא הלכה לחפש אש. הגיעה לשד שהבטיח לתת לה אש בתנאי שתאפשר לו למצוץ את אצבעה יום יום, ואכן הגיע השד יום יום והנערה הלכה ורזתה.כשסיפרה הנערה לאחיה את הסיבה לרזונה הבטיחו האחים להרוג את השד אולם ללא הצלחה. רק האח הצעיר הצליח לירות בשד שחפר את דרכו מתחת לדלת. כשיצאה הנערה מהמערה ודרכה על טיפת דם מדמו של השד הפכה הטיפה למסמר שחדר לרגלה של הנערה והיא מתה. שמו האחים את הנערה בארון זהב והניחוהו על אנקה. יום אחד ראה בנו של השולטן את הנערה וביקש לקחתה למרות סירובה של אמו. כשהגיעו לארמונו ראתה אמו את המסמר שברגל הנערה ולאחר שהרופא שלף אותו חזרה הנערה לחיים הם התחתנו וחיו באושר עם שבעה ילדים.