היתה ילדה קטנה שאימה היתה אופה פיתות בטאבון. יום אחד רדפה לתוך מערה אחרי פיתה שהרוח העיפה. נכנסה הילדה למערה שהיתה מלוכלכת בשאריות בשר. שמעה קול קורא ונבהלה, אלא שהקול הבטיח לה שלא יעשה לה כלום. זה היה זאב ענק שאמר לה שמעתה תהיה בתו והוא ישמור עליה וכך חיו הרבה שנים עד שבגרה הילדה והפכה לנערה יפה מאוד. באחד הימים הופיעה לפניה אווזה שאמרה לה כי הזאב מגדלה כדי שתשמין ויוכל לאכול אותה. כך באה האווזה יום יום. הילדה הלכה ורזתה. כשהזאב שאל אותה מדוע רזתה, סיפרה לו על האווזה. הוא הציע לה לומר לאווזה כי הוא ישחוט אותה ביום חתונת הנסיך. רזתה האווזה. הנסיך שם לב ולכך וביקש להבין את סיבת הדבר. הוא עקב אחריה וראה את הנערה. הוא התאהב בה וביקש מאמו שתבקש מהזאב את הנערה כדי שתנשא לו. הזאב מסכים אך מתנה זאת שהנערה תשוב למערה, ותפשוט מגוויתו את פרוותו. הנערה לובשת את הפרווה. אם הנסיך מתביישת מבת הזאב. אך כשהיא פושטת את הפרווה לעיני כל, מתגלה יופיה. מבקשת מהנסיך לשחוט את האווזה המפחידה אותה, והם חיו בעושר ואושר.