לפני שנים רבות חי לו נסיך יפיפה בשם צ'רביסקו, שהחשיב את היופי מעל לכל. ביקש לשאת אשה, ובלבד שתהיה יפה. כל בנות ממלכתו התיפיפו כדי לקסום לו, וכשנתקל בנערה יפיפיה, החליט שזו תהא אישתו. עובדו המסור, סרינו חשב שראוי לנסיך לשאת אישה טובה. הוא החליט למצוא לו אישה כזאת. יום אחד יצא סרינו לעיירה, ונתקל באישה שבגדיה בלויים והיא בוכה. לשאלתו, ספרה לו ששמה נרדיה, והיא יתומה וחסרת כל. כשראה את עיניה הטובות ,חזר לארמון, וניסה להשפיע על הנסיך לראותה. אלא, שהנסיך היה נחוש בדעתו לשאת את בחירת ליבו היפה. ואכן, נערכו הנישואין ברוב פאר. זמן לא רב לאחר מכן ניתפשה היפיפיה כשהיא גונבת מהארמון, והנסיך גירשה בבושת פנים. סרינו התעקש להביא את נרדיה לארמון. בתחילה, ליגלג הנסיך לצורתה. אלא, שלאט לאט הבחין בטוב ליבה. והחליט לשאתה לאישה. מאז נקרא הארמון על שם שני האוהבים: נרדיצ'רביסקו.