בדרכה בחזרה מן הטבילה במקווה, בלילה, פגע ערבי באשת רב וניסה לאנוס אותה. הוא לא הצליח. תוך כדי מאבק, האישה נגסה את אצבעו ושימרה את האצבע בשקיק. לאחר מכן ילדה לבעלה בן. הרב חשד שהבן הזה אינו שלו. ביקש מבנו הבכור, לפני מותו, לשאתו על גבו לכל המקומות שהגיר בעיר. הבן עשה כרצונו. למחרת ביקש מן הבן השני שישא אותו על גבו לבית הכנסת. הבן סרב. והרב הודיע, לתלמידיו, בנוכחות אשתו, שאין זה בנו. האשה הביאה את האצבע המשומרת וסיפרה את אשר אירע לה. הרב אמר שלמרות שהערבי לא אנס אותה, הרי רוחו נכנסה בנשמת הבן. הוא מגרש את הבן והאישה נשארה עם בעלה הרב.