לפני שנים רבות חי מלך עם שלשת בניו בארמון גדול ויפה מוקף גנים. באחד הגנים האלה היה עץ אשר נשא תפוחים מזהב טהור. כל בוקר ירד המלך לגנו וספר את התפוחים האלה, והנה כל בוקר היה חסר תפוח אחד, אם כי שומרים רבים הועמדו מסביב לגן. ציווה המלך על בניו לשמור מתחת לעץ ולראות מי הגנב.

ראשון לשמירה היה הבן הבכור. בערב התיישב ליד העץ והסתכל בו זמן רב. כשהגיעה השעה השתים עשרה, נרדם. כשהתעורר בבוקר חסר היה תפוח אחד. אותו דבר עצמו קרה לבן השני: גם הוא נרדם. כעס המלך על שני הבנים ובלילה השלישי שלח את הבן הצעיר ביותר. הצעיר שם חרב בין רגליו. כאשר תקפה אותו השינה וראשו נפל על חזהו קיבל מכה חזקה בחרב והתעורר. כך הצליח להישאר ער במשך כל הלילה. בשעה שלוש באה ציפור גדולה ויפה ורצתה לגנוב תפוח. סיפר על כך לאביו המלך.

ציווה המלך על שלושת בניו לצאת ולחפש את הגנב. קמו השלושה, חגרו את חרבותיהם ויצאו לדרך. בצהרי יום הגיעו אל הצטלבות של שלוש דרכים. שם התיישבו ואכלו את הצידה שלקחו איתם. ניגש אליהם כלב שביקש מעט לחם כי היה רעב מאוד. שני האחים המבוגרים גרשו אותו ולא רצו לתת לו מאומה. אבל האח הצעיר משך אותו אליו, ליטף אותו וחילק עמו את כל צידתו. לאחר הסעודה בחר כל אחד מן האחים דרך אחת. הבכור הלך ימינה, השני הלך ישר והקטן פנה שמאלה. הכלב הצטרף לאח הצעיר שהיטיב עמו.

פתאום התחיל הכלב לדבר: "אם תוסיף ללכת בדרך הזאת תפגוש בסכנות רבות. עוד מעט תעבור ליד ברז ועל ידו ספל. בוודאי תרצה לשתות, כי חם היום. קח את הספל ושתה ממנו. אך אל תרעיש בו בהחזירך אותו למקומו."

הסתובב הבחור אנה ואנה לראות מי הוא המדבר אליו כי לא תיאר לעצמו שהכלב משוחח אתו בשפת אנוש.

המשיך הכלב: "אני מדבר, הכלב שהולך על ידך. עלי לעוזבך עכשיו. הא לך שלוש משערותי. אם תהיה בסכנה, שרוף אחת מהן ואבוא אני לעזרתך."

לקח הבחור את השערות והכניס אותן לכיסו. הכלב נעלם. כעבור זמן מה הגיע אל ברז ועל ידו ספל. שתה הבחור מים מן הספל ולאחר ששתה השתדל מאד להחזיר את הספל למקומו בלי להרעיש, אך בכל זאת נשמע צלצול חרישי. פתאום עמדה לפניו אשה גבוהה ורחבה.

"מה אתה עושה פה?" צעקה, "מדוע באת להפריע לי?"

נדהם הבחור למראה האשה, אך הסביר לה בשקט מה הניע אותו ללכת בדרך הזאת. סיפר על אביו המלך, על העץ של התפוחים מזהב ועל חיפושיו אחרי הגנב.

"כדי למצוא את הגנב, אתה זקוק לסוס מיוחד במינו, סוס כזה תוכל למצוא אך ורק בעיר הקרובה. אבל, אם תלך לשם לא תחזור."

לא חשב הבחור הרבה אלא יצא לדרך. בדרך פגש שנית בכלב. סיפר לו הבחור את דברי האשה.

הזהיר אותו הכלב: "בקצה העיר יש אורווה. גש אליה בשקט, פתח את הדלת ושחרר את הסוס שבו. קפוץ עליו וברח במהירות האפשרית, והעיקר, אל תסתכל אחורנית! יהיו פניך רק קדימה, כי רק כך תוכל להינצל ממוות."

גמר הכלב את דבריו ונעלם.

הגיע הבחור אל העיר, מצא את האורווה, פתח את הדלת והוציא סוס אחד. מיהר לסגור את הדלת, קפץ על הסוס ודהר במלוא המהירות מחוץ לגבולות העיר. הוא לא הסתכל אחורנית, אם כי שמע צעקות רבות של אנשי העיר: "חזור! חזור! היה אצלנו מלך!"

חזר הבחור אל האשה הגדולה והרחבה. התפלאה האשה שהבחור חזר אליה בריא ושלם, ואמרה לו שלפניו המעשה המסוכן ביותר, והוא לתפוס את הגנב.

"בחורה היא זאת. היא יושבת על העץ ומסביב לה פסלי שיש. כל הפסלים האלה היו פעם בחורים שביקשו את אהבת הבחורה, ואת כולם הפכה לאבן. אם יעלה בידך לרכוש את אהבת הבחורה לא תיהפך לפסל."

"רוצה אני לרכוב לשם." אמר הבחור, "אנסה את מזלי ואולי אצליח לתפוס את הגנב ולהחזיר לאבי את התפוחים הגנובים."

עלה על הסוס ויצא לדרך למצוא את העץ מוקף הפסלים.

לפנות ערב הגיע אל שטח רחב מאוד הזרוע כולו פסלי שיש. במרכז השטח היה עץ גדול בעל ענפים ארוכים התלויים עד האדמה. פתאום נעצר הסוס. הסתכל הבחור למטה וראה שרגלי הסוס התאבנו. אף על פי שהבחור לא ראה אף אחד, קרא בפנותו אל העץ: "מדוע את דעה כל כך? מדוע הפכת אנשים חיים לפסלי שיש? אין פלא שאין איש הרוצה לאהוב אותך!"

לפתע הרגיש שמחצית גופו כבר מאובנת. נבהל מאוד אך זכר את דברי האשה, והתחיל לשיר שירי אהבה: "רדי היפה בבנות. בואי, רדי והראי את פניך!" (השיר ארוך יותר, אבל המספר אינו זוכר אותו. א. ש.)

הסתכל בגופו ובגוף סוסו שנית, והנה גופו וגוף סוסו שוב היו בשר ודם. הבחורה היפה, גונבת התפוחים, ירדה אליו מן העץ ובידיה כל התפוחים.

הוא הרכיב אותה על סוסו, ושניהם דהרו, כשפניהם אל ארמון המלך. כאשר הגיעו אל הצטלבות הדרכים פגשו שם את שאר האחים.

סיפר הצעיר לאחיו כיצד מצא את הגנב וכן הראה להם את התפוחים מזהב.

קינאו בו האחים קנאה גדולה. התרחק אחד מהם עם הבחורה, והשני אחז בצעיר, ניקר את עיניו בברזל מלובן וזרק אותו לתוך בור לא רחוק ממקום הפגישה. לאחר המעשה הזה לקחו האחים את הבחורה, את התפוחים ואת הסוס וחזרו אל ארמון אביהם.

הצעיר נזכר בשלוש השערות שנתן לו הכלב. הוציא אחת מהן מכיסו ושרפה. מיד הופיע הכלב ליד פתח הבור וראה כי אדונו לשעבר בצרה גדולה. לא רחוק מן הבור עבר איש אחד. רץ הכלב אליו וביקש בשפת הכלבים ללכת עמו.

הבין האיש את דברי הכלב וניגש לבור. כאשר ראה את הבחור בתוך הבור, לקח חבל והוציאו.

בינתיים נעלם הכלב. הבחור היה אמנם מחוץ לבור אך לאן יפנה? איך ימצא את דרכו הביתה? הרי איבד את אור עיניו. שרף שערה שנייה. הופיע לפניו הכלב שנית והוביל אותו אל מתחת לעץ אחד.

"תשוב לראות כאשר תמרח את עיניך בדם ציפורים." אמר ונעלם.

התעצב הבחור מאד. איך יוכל לתפוש ציפור, ואין עיניו רואות כלום.

פתאום שמע קול ציפור מעל ראשו: "אל תעזבו את הקן לפני שתהיו מוכנות לעוף. למטה יושב אדם שברצונו לשחוט אחת מכן כדי שיוכל למרוח את חורי עיניו בדמכם."

גוזל אחד חשב בליבו: "הבה אעזור לאיש המסכן."

קפץ מעל הקן על ברכי הבחור. אחז הבחור בציפור הקטנה, נשק לה על מקורה והסיר אח ראשה. בדמה מרח את החורים, והנה חזר אליו אור עיניו.

הלך הבחור אל ארמון אביו, אך איש לא הכירו שם. הלך אל העיר, לבש בגדי סוחר וקנה בדים ובגדים כדי למכרם בחצר של אביו המלך.

הגיע אל החצר, ראה את הבחורה בחלונה, ושר את אותו השיר עצמו אשר שר לה בהיותה עוד על העץ מוקף הפסלים.

"רדי היפה בבנות, בואי, רדי והראי את פניך!"

שמעה הבחורה את השיר, מיהרה אליו, חיבקה אותו. אחרי כן הלכה אל המלך ובשרה לו כי בנו חזר. הוא הבן שהביא אותה עם התפוחים.

שמע המלך את סיפור המעשה, נשק לבנו הנאמן וציווה להשליך את שני האחים לבית הסוהר, למאסר עולם.

רשמה אלישבע שינפלד (עפולה עלית) מפי מרקו ליצי, יליד טורקיה שהגיע כילד בן עשר ליוון (אתונה) ומשם (לפני חמש שנים) לישראל.

שלושה אחים יוצאים כדי לחפש את הציפור הגונבת תפוחים מגן אביהם, המלך. בהצטלבות בא כלב. הצעיר מטפל בו ולוקח אותו איתו. האחים נפרדים. הכלב מוביל את הצעיר לשדה. לפני שהוא נעלם הוא נותן לו שלוש שערות שעל ידי שרפתן הבחור יכול לקרוא אותו לעזרה. השדה עוזרת לו להגיע לסוס פלאי ומראה לו את הדרך לציפור הגנבת, שהיא בעצם בחורה שאותה אפשר לרכוש רק באהבה. הצעיר מגיע למקום שבו נמצאים רק פסלי שיש, שהם האנשים שביקשו לרכוש את הבחורה היושבת על עץ, אולם מחמת התנהגותם הבלתי נכונה היא הפכה אותם לאבנים. הוא שר לה שיר אהבה ורוכש את ליבה. הם מגיעים להצטלבות ונפגשים עם יתר האחים. הם מעוורים אותו ובורחים. בא הכלב להצילו (תרופה לעיניו - דם ציפורים). הוא חוזר והבחורה מכירה אותו. האחים באים על עונשם.