אספר לכם סיפור על הבעש"ט הקדוש. באחד ממוצאי השבתות ביקש שירתמו סוסים לעגלה ואמר לכמה מחסידיו: נוסעים! לאן נוסעים? לא יודעים דבר. נוסעים ונוסעים בלי סוף. מגיעים למקום כל שהוא, הבעש"ט אומר לעצור. נכנס לאיזו מסבאה במקום מלא אנשים. אומרים לבעל המקום שהבעש"ט הגיע, אך הוא כל כך מבולבל וטרוד, שבקושי מצא פנאי לגשת לרב.

וכשניגש, אמר לו הבעש"ט: "ספר לי מה עובר עליך"

וסיפר לו אותו יהודי כי הוא מאוד מודאג כי בנו הנולד צריך להיכנס בבריתו של אברהם אבינו מחר, וזו פעם שלישית שנולד לו בן, אבל בפעמיים הקודמות, ביום הברית, התינוק מת, והוא אובד עצות. מה לעשות כדי לעבור בשלום?

אמר לו הבעש"ט: "בשביל זה אני פה, אל תדאג. הכל יהיה בסדר.

בשעה אחת עשרה בלילה אמר הבעש"ט לשניים מחסידיו לקחת שק גדול ולהחזיקו פתוח מתחת לאחד החלונות, ואמר להם: "בשעה שתרגישו כי מישהו קפץ לתוך השק, סגרו מהר אותו, תקשרו היטב ותתחילו להכות בשק. תכו את השק ללא רחם גם אם תשמעו צעקות, אל תרפו עד שיהיה מוכה היטב, ואז פשוט זרקו אותו החוצה דרך אותו חלון."

וכך היה. בשעה שתים עשרה בלילה הרגישו החסידים שמשהו קפץ לשק. כמו שנאמר להם, הם סגרו היטב והחלו מכים בו בלי סוף על פי ההוראות ולאחר מכן זרקו אותו החוצה.

בבוקר אמר הבעש"ט לבעל המקום כי הכל בסדר וכי הוא עצמו מבקש להיות המוהל לבנו (דבר מאוד מכובד), וכך היה. לאחר הברית היתה סעודה גדולה ושמחה גדולה שסוף סוף הבן הנולד, השלישי, נשאר לחיות.

בשעות הצהרים מגיע למסבאה שליח מביתו של הפריץ. הוא ניגש לבעל המסבאה ושואל אותו: "מי היה אצלך הלילה?"

בעל הבית מנסה להתחמק מתשובה, ולאחר מכן ניגש לבעש"ט ומציע לו לברוח כי הוא חושש מהפריץ שיתנכל לו, כי שאלו לאורחיו בלילה האחרון, וכי הפריץ רוצה אותו.

ענה הבעש"ט כי הוא לא בורח. אם ההוא שלח שיביאו אותו אליו, הוא הולך, לא מפחד.

הגיע לפריץ, ומוצא אותו מוכה ושבור שוכב במיטה.

אמר הפריץ לבעש"ט: "תפסת אותי בשק, והרבצתם לי מכות, אבל נראה אותך נלחם נגדי בלי שק."

אמר הבעש"ט כי הוא מוכן לכל הצעה.

עמדו הבעש"ט מצד אחד, והפריץ מצד שני, עם כל מיני כשפים שהביאו עמם וחיות רעות. הפריץ שלח את החיות לכיוון הבעש"ט, אך רק התקרבו אליו, נפלו ומתו. וכך שוב ושוב וגם האחרון, חיה גדולה ורעה במיוחד, גם היא נפלה מתה בהתקרבה לבעש"ט.

ראה הפריץ את המצב ואמר לבעש"ט כי הוא רואה כי אינו יכול נגדו, וכי הוא אכן גדול ממנו ביכולות שלו.

אמר הבעש"ט: "לא אני הגדול אלא הקב"ה. הבט מעלה כי משם אני שואב כוח."

אך הביט לשמיים, ובאו שתי ציפורים ענקיותם וניקרו את העיניים לפריץ.

אמר הבעש"ט לפריץ: "כך תישאר לעולם ותדע לא להציק יותר ליהודים."

כשסיפר הבעש"ט לבעל המסבאה את הדברים שקרו בבית הפריץ, שמח גם הוא שהגיע סוף לתלאותיו. הבין מי היה הגורם למותם של שני בניו הקודמים.

איחל הבעש"ט הצלחה ליהודי והבטיח לו כי מעתה הכל יהיה בסדר.

כן יאבדו כל שונאי ישראל וזכותו של הבעש"ט תגן עלינו תמיד. אמן.

הבעש"ט ממהר להגיע במוצאי שבת למסבאה ומודיע לבעליו כי הוא יהיה המוהל של בנו, שלמחרת ימולו אותו לאחר ששני בניו הקודמים מתו לפני הברית. הבעש"ט מורה לחסידיו להחזיק שק פתוח ובחצות כשיפול משהו לתוכו יקשרו את השק, יכוהו, וישליכוהו מבעד לחלון. עושים כך. למחרת מזמין הפריץ, המוכה בכל גופו, את הבעש"ט לביתו לתחרות כשפים. הבעש"ט מנצחו וציפורים מנקרות את עיניו. בא קץ לתלאותיו של בעל המסבאה.