היה היתה פעם נערה יפה, חכמה, ומלומדה, ושיינה שמה. בת יחידה להוריה שאהבו אותה מכל. אביה הרב התפאר בידיעתה את התורה, ואימה בנימוסיה ובאהבתה את הוריה.

אבל מה עושה השטן כאשד רואה בני-אדם שמחים, בת יהודים יפה, חכמה ומאושרת, ולב הבריות טוב עליהם? יוצא ממקומו וממהר להטיל רשע ואסון, והופך את היוצרות כאשר אין עין אלוהים פקוחה עליו עושה הוא, השטן, כטוב בעיניו.

ראה השטן כי הגיעה בת הרב לפרקה והחלו לדבר בה נכבדות, יצא ובא למקום מגורי בת הרב ושלח גוי צעיר, יפה, מלומד ובעל מעמד, שיתאהב בבת הרב ולא יניחה עד שתיאות לברוח אתו לעיר הבירה ורשה. ושם, בסתר, בהיחבא, ניצר את שיינה היפה והוביל אותה לחופה. את החתונה ערך ברוב פאר והדר. את הכנסייה קישט באלפי פרחים. עוגב ניגן, ועשן קטורת מילא את הכנסייה והעלה ריח של גויים, ועשרות נערים שירתו את הכומר בשעת עריכת הטכס.

שיינה היפה הלכה לחופה לבנה כמו נר שעווה, והחתן זרח מאושר. שיינה נשבעה לחתנה להיות אשתו לנצח, והוא נשבע לה כי יאהבנה כל חייו עד עולם, ולא יגרום לה צער עלי אדמות, ורק המוות יפריד ביניהם.

שמעתי אמרו כי חיוורת, רועדת, בלא שמחת חיים, עמדה ליד הכומר. רגליה כשלו ופיה, בחרדה, נע מול הכומר.

והרב והרבנית לא ידעו לאן נעלמה בתם היפה, החכמה, המלומדה, ושלחו שליחים לחפש אחריה.

עברו השליחים הרים, גבעות ושדות, וגם דרך יערות עד עברו, עד שהגיעו לוורשה העיר, ושם שמעו מה ששמעו, ושבו לרב וסיפרו הכל.

שמע הרב את דברי השליחים, קרע קריעה בבגדו ופקד על הרבנית לשבת שבעה, כי אמרו "התנצרה הבת, והשטן שלט בה וכישף אותה ויצאה מכלל דת ישראל". ופקד הרב על אנשי העיר להתאבל על בתו. והשטן חגג את נצחונו.

אבל חלפו ימים לא רבים, ובת הרב, כמו התעוררה ממעשיה, והחלה למרוט שערות ראשה וצעקה "מה עשיתי? מה עשיתי? ואיזה צער גרמתי להורי!" וביקשה לשוב הביתה.

אבל דלת הבית היתה נעולה, כי מרוב צער מתו הרב והרבנית.

שבה שיינה היפה, החכמה, המלומדה, לוורשה, והלכה לטייל לאורך הוויסלה. הלכה בראש שפוף ובנפש מדוכאה.

"שיינה, שיינה, שיינה." שמעה מישהו קורא לה. היא עצרה, והקול קורא שוב ושוב: "שיינה, שיינה."

עצרה את הליכתה, האפילה בכף ידה על עיניה, והביטה למים, והנה דמות אדם במים. והדמות מושיטה יד אליה וחוזרת בפעם השלישית וקוראת בשמה היהודי, ולא הנוצרי שנתן לה הכומר.

כאשר התכופפה, מעדה ונפלה למים. ורק אחרי ימים רבים מצאו את גופתה. יש אומרים כי מעשה כישוף היה כאן, שהשטן קרא לה, ויש אומרים אחרת - שלא כישוף ולא השטן, אלא הוריה קראו אותה אליהם.

לרב בת יפה וחכמה שעוררה את קנאתו של השטן. הוא שלח בחור נוצרי יפה לחזר אחריה. הבחור ניצר אותה ולקחה לאשה. הוריה שמעו על כך והתאבלו על בתם. הבת התחרטה, חזרה לבית הוריה ומצאה אותו נעול כי הוריה מתו מצער. הבת הלכה על גדות הויסלה, דמות אדם קראה לה מתוך המים והיא טבעה.