פעם אחת היו מלך ומלכה, והם חיו בארמון יפה, גדול ומפואר. הם אהבו את האלוהים והאלוהים אהב אותם. הכל נתך להם אלוהים, פרט לילדים.

סבתא מספרת ואני רואה בעיני רוחי ארמון גדול ניצב על ראש ההר, ושומרים סביבו, והמלך והמלכה מתהלכים בלבוש מהודר.

סבתא חיבקה אותי: "את, כאשר תגדלי, כמו מלכה תחיי. תגורי בארמון ויהיו לך הרבה ילדים."

"סבתא," הפסקתיה, "ולמה לא נתן להם האלוהים ילדים?"

"כן" אמרה, "בסוף נתן להם. אחרי שעשו מעשים טובים ליהודים."

יום אחד, כאשר טייל המלך על אם הדרך, ראה באופק הולכת וקרבה משפחה: אב, אם וילדים ארבעה.

"סלח נא לי, אדוני ומלכי." השתחווה לפניו האב, "דרך ארוכה עשינו ואין מנוח לרגלינו. מכל מקום מגרשים אותנו. אנא, קבל אותנו אל מדינתך."

"גרש אותו." הציע אחד ממלווי המלך.

"אל תשמע לתחנוניו." אמר המלווה השני.

"פקוד עליו שיסור מהדרך." הוסיף השלישי.

"סנדלר פשוט אני." אמר אב המשפחה, "חנות קטנה היתה לי בשוק בארץ ממנה גורשתי. מתקן אני מגפיים, תופר נעלים. אוכל לשרת אותך בכל נפשי אם תיתן מקום לינה לי ולמשפחתי."

"הה," קראו עבדי המלך, "היהודים האלה! ממלאים את כל ארצות העולם, ומלאה אותם גם ארצנו. די לנו היהודים שלנו ולא נחוצים לנו נוספים."

כך עמדו שרי המלך ודיברו על לבו שלא יניח ליהודי ומשפחתו להישאר במדינתו.

אבל אליהו הזכור לטוב לחש ללב המלך: "השאר את ההלך ואת משפחתו במדינתך."

יעמד הסנדלר חפוי ראש, שמע את דברי השרים, וכבר חשב להרים את צרור חפציו ולהמשיך לנדוד וללכת. ואשתו אחריו, וילדיו כמו נעו קדימה.

אבל המלך שמע לקול שעלה בלבו, ופקד על אחד מעבדיו: "קח את אלה האנשים ותן להם משכן!"

עמד הסנדלר והודה למלך, ופנה ללכת אחרי המשרת אשר הוביל אותו ואת משפחתו אל חצר המלוכה.

עבד הסנדלר ועבדה אשתו. הם תפרו מגפיים ונעליים למלך, התפללו לשלום המלך והודו לו על טוב ליבו.

מה אעשה למלך הטוב, הרהר הסנדלר בליבו, ובמה אוכל לשמח את לב אשתו? התייעץ עם אשתו ויחד אמרו: "נעשה למלך ולמלכה זוג נעלי ילדים במתנה."

אך נכנס הסנדלר אל הוד רוממותו ובידו נעלי ילדים, פרצה המלכה בבכי, כי לא היו לה ילדים.

נשא הסנדלר את עיניו השמיימה וביקש: "אבינו שבשמים, סלח לי על בורותי!"

הבין הסנדלר שטעה וחשש מתגובת המלכה, שמא עורר את צערה, והיא תגרש אותו ואת משפחתו. עמד לפני המלכה ואמר: "מחלו לי, סלחו לי, כי לא ידעתי."

ומיד התחיל להתפלל: "ריבונו של עולם, בזכות ילדי הקטנים רחם עלי ותן בן למלכה הטובה."

שמעה המלכה את תפילת הסנדלר, נטלה את נעלי הילדים ושילמה לו ביד רחבה.

הלך הסנדלר ויצא ברגלים כושלות את הארמון, ולא פסק לבקש: "אבינו שבשמים, עשה חסד עם סנדלר עני ומסכן."

ואומנם שמע אלוהים את תפילת הסנדלר, וכעבור שנה ילדה אשת המלך בן. וכאשר גדל הילד נעל את הנעלים שתפר לו הסנדלר.

"רואה את נכדתי, לולא שמע המלך לעצת אליהו ולא היה מקבל את הסנדלר לחצרו, מי היה מתפלל עבורו? ומי היה מביא את התפילה לפני האלוהים? מעצמך מבינה את שידו של אליהו היתה בדבר."

מלך פוגש סנדלר יהודי המבקש רשות לגור בממלכתו, למרות שדברי שריו נגד היהודים, שומע המלך לקולו של אליהו הנביא, הבא מתוכו ומאשר ישיבתו. הסנדלר תופר מגפי-ילדים ונותנם למלכה, מבלי לדעת שהיא עקרה. כשהבין מה עשה התפלל לה והוא העניק בן למלכה, וכשגדל נעל את המגפיים.