בעיר אחת גר סוחר עשיר עם אשתו הצעירה, ועם שני ילדיו.

לילה אחד חלם הסוחר חלום מוזר: הופיע בפניו איש זקן, ושאל אותו: - האם אחה רוצה להיות עשיר בצעירותך, או בזקנותך?

בלילה השני שוב חלם הסוחר את אותו חלום עצמו, הפעם סיפר הסוחר על החלום לאשתו. - מה עלינו לעשות? - שאל אותה.

אם תחלום את החלום עוד פעם, צריך לבקש מהזקן, שיתן לנו עושר לעת זקנה. עכשיו אנו צעירים, נוכל לעבוד, ובין כה וכה אנחנו מספיק עשירים ? ענתה האישה.

העצה מצאה חן בעיני הבעל, וכשהזקן הופיע בלילה השלישי, ענה לו האיש כעצת אשתו.

כעבור שבוע ימים נודע לסוחר שכל אניותיו טבעו בים סוער.

אין דבר, יש לי עוד הרבה מחסנים מלאים סחורה, חשב הסוחר בלבו, וחוץ מזה הרי הבטיח לי הזקן עושר לעת זקנה.

אך לאחר שבוע נוסף פרצה דליקה גדולה במחסנים שלו. במשך ימים ספורים נשרפו או נשדדו מחסן אחר מחסן, והסוחר נשאר עם משפחתו בחוסר כל.

לקח הסוחר את משפחתו, ועבר לגור לעיר אחרת. עשה איזו מלאכה, וקיים את משפחתו בקושי. יום אחד עבר על יד ביתו מושל העיר, וזה ראה את אשת הסוחר שהייתה יפה מאוד. מצאה האישה חן בעיני המושל, והוא שלח בלילה את חייליו לחטוף אותה ולהביאה אל ביתו.

אחרי האסון הזה היה הסוחר אובד עצות. מה יש בכוחו לעשות כנגד מושל העיר? החליט הסוחר לעזוב את המקום. תפר לעצמו מרדעת, הכניס לשני כיסיה את ילדיו, ויצא לדרך. דרכו הובילה אל נהר גדול. רק גשר צר עשוי שני קרשים רעועים גשר בין שני גדותיו. ראה האיש, שאין ברירה עלה בזהירות על הגשר, אך לפתע התחלק, ואחד מילדיו נפל למים. התכופף האיש במהירות כדי להציל את ילדו, אך באותו רגע נפל לו גם הילד השני לתוך המים וזרם המים סחף את שני הילדים למרחקים.

הילדים, כל אחד לחוד, נתפשו בגלגלי שיניים של טחנות מים. הרגישו הטוחנים, שנכנס דבר לגלגל ויצאו לראות, מה קרה, מצאו אח הילדים בעודם חיים, ומכיוון שלשניהם לא היו ילדים, לקחו וגידלו אותם בביתם.

חשבו הילדים את משפחות הטוחנים להוריהם, אך כשהתבגרו שמעו שקוראים להם בכפר: "אסופים". שאל כל בן את הוריו: מדוע קוראים לי אסופי, האם איני בנכם?

? לא, בני, ענו ההורים, לפני הרבה שנים מצאנו אותך בנהר, וגידלנו אותך כבן.

- היכן הורי האמיתיים? שאל כל בן את הטוחן.

- איננו יודעים ענו להם הטוחנים.

החליטו שני הבנים לצאת לעולם הגדול ולחפש את מזלם בחיים. בדרך הם נפגשו, והחליטו להמשיך יחדיו. הם לא הכירו איש את רעהו ולא ידעו שהם אחים, רק סיפרו זה לזה שבכוונתם ללכת לעיר הגדולה להיות לשומרים בשרותו של המלך.

בינתיים נדד הסוחר מעיר לעיר, ומארץ לארץ. כעבור חמש עשרה שנה החליט לחזור לארצו. כאשר הגיע כבר קרוב לעיר המלך, החשיך היום, ושערי העיר נסגרו. חיפש לו האיש מקום לינה, וראה פונדק.

נכנס האיש לפונדק, ושאל האפשר ללון כאן לילה?

ענה הזקן, בעל הפונדק ? בבקשה, תלון כאן. אני הולך עכשיו ובבוקר תבשל לך כוס קפה. אם תלך לפני שאחזור, תשאיר את הכסף בקופה, ואת המפתח תתלה על ציר הדלת.

הלך הזקן.

ראה האיש, שהפונדק הוא בנין יפה עם ריהוט נהדר, רק מוזנח ומלוכלך מאוד, אך לא היה לו כבר זמן לחפש מקום יותר טוב, והוא נשאר ללון שם. למחרת בבוקר בישל לעצמו האיש קפה כפי שאמר לו הזקן, רק התיישב לאכול, נכנסו שני אנשים וביקשו: - תן לנו כוס קפה.

- סילחו לי, אבל אינני בעל הפונדק, אינני יכול לתת לכם קפה. - ענה האיש

- באמת, השתוממנו שהפונדק פתוח. כל כך הרבה שנים לא ראינו בו איש. אבל אם אתה כבר כאן, תן לנו לשתות, נשלם לך.

חשב הסוחר בליבו: אתן להם לשתות, ואת הכסף אשים בקופה. החל האיש לבשל את הקפה, והנה נכנסו עוד אנשים וכולם ביקשו: - תן לנו בבקשה קפה. הוא החל לבשל, ונכנסו עוד ועוד אנשים וכולם ממריצים אותו: - מהר, כי עלינו לצאת לעבודתנו.

בישל האיש קפה כל הבוקר, ובשעה עשר, עד שחזר בעל הפונדק, בישל כבר מאתים ספלי קפה ותה והכניס כבר סכום כסף ניכר לקופה.

בעל הפונדק היה מרוצה מההכנסה, ואמר לאיש: - השאר איתי וננהל יחד את הפונדק.

- טוב- ענה האיש, ונשאר בפונדק. במשך זמן קצר שניהם ניקו ושיפרו את הפונדק, עד שהיה לאחד הפונדקים המפוארים בעיר. הוא התפרסם בכל הארץ בזכות הקפה הטוב, שהסוחר לשעבר בישל. אף שרי המלך, והמלך עצמו ביקרו בו. יום אחד באה המלכה לפונדק, כדי לטעום מהקפה המפורסם.

באותו הערב הודיעה המלכה למלך שחלתה. בא אליה המלך, ושאלה: - מה קרה לך, מלכתי?

- לא אהיה בריאה, אם לא אשתה בוקר בוקר מהקפה, שעושים בפונדק המפורסם, - ענתה המלכה.

הזמין המלך את הסוחר לארמון, ומאותו היום בישל הסוחר בוקר, בוקר את הקפה בשביל המלך, אשתו ושריו. ככה הגיע הסוחר אל בית המלך. היה לו הרבה זמן פנוי, והוא הסתובב בארמון, והפך לחבר טוב של המלך. הייתה לו רשות להיכנס לחדר המלך בכל עת ובכל שעה, אפילו בלי לדפוק בדלת.

יום אחד הוא ראה את המלך חותם על תעודה, שלא קרא אותה כראוי. עמד הסוחר מאחרי גבו של המלך, הציץ לתוך התעודה, וראה שהיא איננה מנוסחת כשורה.

אמר למלך: - אדוני המלך, נדמה לי, שהתעודה הזאת איננה בסדר

עיין המלך בתעודה וראה שהיא באמת אינה בסדר. מאותו היום היה הסוחר ליועץ המלך, כי חשב אותו לאיש חכם מאוד.

יום אחד מת המלך ולא היה לו יורש. החליטו לעשות. את הסוחר למלך.

ביום הכתרתו קרא המלך החדש את כל שריו, חייליו, ושוטריו לפניו, על מנת להכירם. באו כולם בפני המלך, מלבד קצין אחד.

שלח המלך שליח לקצין הזה, וציווה: - מחר בבוקר עליך להתייצב בפני המלך.

למחרת בבוקר בא הקצין הזה למלך. שאל אותו המלך: - מדוע לא באת אתמול למסדר?

- אדוני המלך, - ענה הקצין - יש לי אישה פחדנית מאוד. היא לא רוצה להישאר לבדה בלילה בבית היא מפחדת מחושך.

? טוב - ענה המלך, בפעם הבאה כאשר יהיה עליך לצאת את הבית בלילה, נשלח שני שוטרים, שישמרו ליד ביתך.

? בסדר, אדוני המלך - ענה הקצין.

כאשר בפעם הבאה היה המלך צריך את קצינו בלילה, שלח אל ביתו את שני שומרי שער הארמון. באו שני השוטרים לבית הקצין, עמדו לשמור.

הערב היה ארוך, והם החלו לדבר ביניהם. סיפרו זה לזה את קורות חייהם והנה שניהם ספרו את אותו הסיפור עצמו: כל אחד מהם נפל בילדותו למי נהר זועפים, טוחן הוציא אותו וגידל אותו. חברים קראו לו אסופי וכך נתגלה לו, שאינו בנו של הטוחן אלא שנאסף על ידו. יצא הנער לעולם, כדי לא להכביד על הטוחן.

ראו השומרים, שלשניהם שרשרות זהב עם קמיע. בדקו את הקמיעות, והנה הם זהים.

- הרי אחים אנחנו - קראו שניהם מופתעים, והתחבקו בשמחה גדולה.

את דבריהם שמעה אשת הקצין. יצאה אליהם, הסתכלה בקמיעות, והכירה בהם את בניה.

- בני אתם ? קראה, וחיבקה אותם, סיפרה להם איך שהקצין חטף אותה מביתם, בהיותם עניים מאוד.

בעוד הם מתחבקים, חזר הקצין אל ביתו וראה אותם יחד.

מלא זעם סחב אותם בפני המלך והאשימם: - מצאתי את השוטרים מתחבקים עם אשתי. תדון אותם על העבירה ותוציא משפטם.

למה עשיתם כך, - שאל המלך את השלושה.

- אדוני המלך, - ענתה האישה, - לפני שנים רבות חטף אותי הקצין הזה מבעלי ומילדי. הלילה עמדו שני הבחורים תחת חלוני, ומדיבורם הכרתי, שבני הם. הקמיע שעל צווארם הוא העדות שהם בני.

הסתכל המלך על הקמיע, ואמר: הרי בני אתם, ואת אשתי שאיבדתי לפני הרבה שנים! הקצין היה אותו המושל, שחטף את האישה.

המלך החזיר אליו את אשתו ובניו וכעונש קיפח את פרנסתו של הקצין, ועד עכשיו הוא נע ונד בעולם.

איש בוחר בעושר לעת זיקנה. גונבים לו את אשתו, נהר סוחב את בניו. הוא נכנס לפונדק ללון, נשאר שם ומתעשר כשותף בעל הפונדק. נעשה ליועץ המלך ולאחר מותו של זה - למלך. בניו באים ומשרתים כחיילים אצלו. את אשתו חטף קצינו. האם שומעת משיחת בניה כי בניהם הם וכדי להביא את הדבר לפני המלך - השופט, היא מאשימה את הבנים. לפני המלך הכל מתגלה ומכירים זה את זה.