קבצן עיוור נהג לאמר תמיד: "כל אשר עושה האדם, לעצמו הוא עושה". אשת הגביר שהיה מנצל את איכרי הכפר כעסה על הקבצן, הכינה לחם ובתוכו סם מוות ונתנה אותו לקבצן. בדרכו פגש הקבצן את בן הגביר שחזר רעב מן הדרך וביקש מזון. הקבצן נתן לבן את הלחם, זה אכל ממנו ובהגיעו לביתו אחזוהו כאבי בטן. האם חקרה את הבן למעשיו ומדבריו הבינה כי אכל מלחמו של הקבצן. היא מודה בצדקת דבריו.