התרופה לבתו היחידה, החולה של המלך: חלב לביאה בעור אריה. איש לא היה מוכן להביא. עני, שנמאסו עליו החיים, הסכים. הלך למדבר וזרק מדי יום לאריה כבשים. כך התחבב על האריה ועל הלביאה, הרג אחד מגורים פשט עורו, חלב את הלביאה, מילא את העור וסגרו. בדרך בחזרה למלך רבו אבריו מי הצליח. כולם כאחד ביטלו את חשיבותה של הלשון. בארמון אמרה הלשון כי הביא חלב כלבה - יצא דינו להיתלות. האברים הודו בשילטונה של הלשון, זו תיקנה את דבריה. בת המלך שתתה והאיש נעשה חשוב ועשיר.