מרוב שמחה שיש לו קצת כסף לקראת החג, מקים חוטב עצים רעש גדול בשוק כאשר קונה את מצרכיו המועטים. האנשים מלשינים עליו ומספרים למלך כי מצא חוטב העצים ארגז זהב ולא נתן למלך מעשר. לארוחה החגיגית רוצה אשת חוטב העצים דבש ושולחת אותו לבקש זאת מאת המלך. המלך חושב כי האיש בא כדי לעשות צחוק ממנו כי בקשה זאת נראית קטנה בעיניו. הוא דן אותו לתלייה. ברגע האחרון מגיעה האשה שכבר לא היתה לה סבלנות לחכות לדבש. היא רואה אותו תלוי ושואלת אותו היכן הדבש. האיש תלוי ערום וכאשר ראה אותה רצה בה. הוא צוחק. המלך שואל אותו לסיבת הצחוק ברגע כה רציני. זה עונה "לא בשכלך (שחשבת אותי לעשיר ואני בא לבקש מעט דבש) ולא בשכלי (ששמעתי לקול אישתי) ולא בשכל אישתי (שרצתה דווקא חג יפה ועוד דבש מן המלך) ולא בשכל האבר שלי (אני הולך למות והוא עוד רוצה באישה). המלך צחק, נתן לא את החיים וגם דבש.