לפני שנים רבות חי איש עני, והייתה אישה שמיררה את חייו. הביא לה מן השוק קמח, הייתה אומרת: "מדוע הבאת את הקמח הזה דווקא? הרי אין הוא מן הסוג המשובח." הביא לה לחם, הייתה חוזרת על אותן המילים עצמן: "מדוע הבאת את הלחם הזה? הרי אין הוא מן הסוג המשובח." וכל הימים הייתה מקללת, מגדפת ומחרפת את בעלה.

פעם פגש המסכן בחברו ואמר לו: "ברצוני להיפטר מאשתי, אבל מה אעשה? היא אינה מסכימה להתגרש."

הציע לו החבר לצאת לטיול יחד עמה ואתו. האיש לא ידע, אמנם, כיצד תעזור לו דווקא יציאה זו לטיול, אבל סמך על שכל ידידו וביקש מאת אשתו שתתלווה אליהם בחג הקרוב.

"מה? טיול?" צעקה האישה, "אין הדבר הזה בא בחשבון כלל וכלל! אילו בטלנים אתם! לצאת לטיול? מה פתאום? לא ולא!"

הבעל הרגיע אותה לפי מיטב יכולתו, עד שהסכימה. הם יצאו לטייל בעגלה רתומה לשוורים והגיעו ליער. ובו, במקום מסוים היה בור מכוסה מלמעלה (הידיד הכין אותו לפני כן).

"הבה נתיישב." הציע החבר.

"אני ראשונה!" הודיעה בתקיפות האישה שהייתה נוהגת תמיד לקפוץ בראש.

היא התיישבה על המחצלת ומובן שנפלה לתוך הבור. שני החברים כיסו את הבור באבן גדולה והסתלקו.

ובתוך הבור היה נחש גדול. רק ראתה אותו האישה, והתנפלה עליו בצעקות, בגידופים ובמכות, עד שהנחש נאלץ להסתתר באחד החורים.

כעבור שבוע ימים חזרו שני הידידים ליער כדי לראות, מה שלום האישה. הם הזיזו את האבן, והנה יוצא מן הבור נחש. והוא מתחנן: - אנא הצילו אותי מן האישה המרשעת הזאת!" והוא פונה אל האיש: "אנא, סגור מהר את פתח הבור. היא מררה שם את חיי. אעשה אותך לאיש עשיר, אם רק תסגור במהירות את הבור."

השניים כיסו את הבור והנחש הציע: "אלך עכשיו לצרפת אל ארמון המלך שם. בו אתפתל מסביב לצווארה של המלכה, ואף רופא לא יהיה מסוגל להורידני. תבוא לשם גם אתה ותלחש לי משהו ואז אשמע לקולך וארד מן מהמלכה. מובן שהמלך ייתן לך כסף רב בעד ריפוי מוצלח כזה. אותו דבר עצמו יקרה גם בחצרו של מלך אנגליה ואחר כך גם בחצרו של השולטן הטורקי. אבל דע לך, שאם תוריד אותי מצוואר השולטנית הטורקית, אחד דינך למות."

סיים הנחש את דבריו ונעלם.

האיש עשה את דרכו לצרפת, ובהגיעו לשם שמע באמת על האסון אשר קרה למלכה: נחש התפתל מסביב לצווארה והרופאים הגדולים והמפורסמים ביותר, אינם מצליחים להורידו. לא בזריקות, לא באיומים ולא במילים טובות. כל מה שהם מרבים בניסיונות לוחץ הנחש יותר את צוואר המלכה, וקיימת סכנה, כי היא תיחנק חס ושלום.

העני הלך ישר אל ארמון המלך, התערב בקהל הרופאים וקרא: "גם אני רופא! גם אני רופא!"

לעגו לו הכל, כי בגדיו היו קרועים, בלויים ומלוכלכים. אך כאשר שמע המלך את קריאתו, הזמין אותו אליו, כי הוא היה כבר מיואש מכל הניסיונות המרובים של הרופאים הגדולים, והוא ציווה עליו לנסות את ניסיונו הנוסף.

העני נכנס לחדרה של המלכה, לחש לנחש שישחרר את המלכה, והנה שמע הנחש בקולו. הוא ירד מצוואר המלכה ונעלם. לא קשה לתאר את שמחת המלך. הוא כיבד את ה"רופא" בסכום כסף רב והזמינו להישאר בארמונו. כך נשאר הרופא חצי שנה בארמון של מלך צרפת.

יום אחד הגיעה לבירת צרפת הידיעה שמלכת אנגליה חלתה במחלה קשה. המלך האנגלי שלח שליחים מיוחדים אל ארמונו של המלך הצרפתי, כדי להביא משם את הרופא המהולל אשר בדרך פלא ריפא את הנסיכה הצרפתית. ובאמת, גם הפעם התפתל הנחש מסביב לצווארה של המלכה והרופא המפורסם ריפא את המלכה מחולייה. מובן שגם הפעם קיבל סכום כסף הגון.

עברה שנה ושוב הוזמן הרופא, הפעם לטורקיה, כי השולטנית הייתה בסכנה גדולה. ושוב בגלל נחש מסביב לצווארה. הפעם היסס האיש לנסוע, כי זכר את דברי הנחש וידע שאם ינסה לרפא את השולטנית, ימות הוא עצמו. הוא חשב וחשב, כיצד אפשר להציל את חיי השולטנית הטורקית וגם להציל את חיי עצמו על אף איומיו של הנחש. עד שמצא את הדרך הנכונה.

הוא נסע לטורקיה ונכנס לחדרה של השולטנית.

מיד שאל הנחש: "למה באת? הרי אמרתי לך, שתמות אם תנסה להורידני מצוואר המלכה הטורקית."

"לא באתי לרפא את השולטנית." אמר הרופא, "באתי להודיע לך שאשתי יצאה מן הבור והיא מתקרבת לכאן. היא כבר מאחורי הדלת, מיד היא תיכנס."

"אויה לי!" צעק הנחש. הוא הניח לצוואר המלכה, פנה לחלון הפתוח ונעלם.

והשולטנית? מובן שהבריאה מיד.

בעל זורק את אשתו הממררת את חייו לבור. מהבור יוצא נחש שאינו יכול לחיות עם האישה. תמורת הצלתו עושה הנחש את האיש ל"רופא" המרפא את מלכת אנגליה וצרפת (הנחש נכנס לקורבן כדי שהאיש יוכל להוציא אותו מתוכן). הוזמן ה"רופא" גם לשולטנית מטורקיה שחלתה באותה המחלה עצמה. כשאין הנחש רוצה לצאת מתוך הגוף קורא האיש כי אשתו כבר מחכה בחוץ. הנחש בורח במהירות.