נשמות המתים מתאספות בלילות בבתי כנסיות. שם הן מתפללות וקוראות בתורה. כשמישהו עובר בחצות ליד בית כנסת, והוא נקרא על ידי המתים לעלייה לתורה, הוא מחויב לעלות, אך דבר זה מהווה סכנה גדולה בשבילו. בכל קהילה יש איש זקן שלו קרה הדבר.

בקולבושה (שם העיירה) קרה דבר כזה לאיש בשם ברוך קיניג. כשהוזמן לעלייה, רץ לרבי, והוא נתן לו את מקלו ואת טליתו וציווה עליו לעלות לתורה בלי פחד.

כן עשה האיש. הוא לא הביט אחורנית אם כי המתים צבטו אותו מכל צד. הוא ניגש לאלמימאר, בירך כנהוג, שמע אה קטע הקריאה הנקרא ואחר כך יצא החוצה.

בכמה מקומות נוהגים המתים להתאסף בלילה לתפילה בציבור ולקרוא לאנשים חיים לעלות לתורה. כאשר קרה הדבר הזה לאיש מן העיר קולבושה נתן לו הרבי את מקלו וטליתו. האיש עלה לתורה מבלי להביט אחורנית, אם כי המתים צבטו אותו מכל צד, ויצא החוצה מבלי שנגרם לו כל נזק.