יהודי עני בורח מביתו בערב פסח, כי אין לו כסף לצרכי החג. מגיע במדבר לבית מואר ובו שני פסלי זהב ואבנים יקרות. היהודי לוקח את האבנים היקרות ומגרד את הזהב מעל הפסלים. חוזר לביתו וחוגג את החג בשמחה. משגילו כהני הדת מה קרה לפסלים, ציווה המלך על היהודים להביא את האשם, ולא יגזור עליהם גזרות. העני הולך למלך ומבקש להשפט בפני כהני הדת. הוא מספר להם כי הפסלים קראו לו, ביקשו שירחץ אותם ויגרד אותם. כאות תודה נתנו לו את האבנים היקרות. הכהנים מאמינים בצדיקותו של אברהם, לוקחים את החולצה בה רחץ את הפסלים ומשאירים אותה אצלם כדגל. הוא קיבל מהם פנסיה עד יום מותו.