כשנסוג נפוליון מרוסיה נכנס צבאו לעיירה קטנה ונפוליון נכנס לביתו של חייט יהודי עני. הוא ביקש להתחבא שם. היהודי פחד שמא יבואו הקוזקים לחפש חיילים צרפתיים אך באין ברירה החביא אותו בין הסמרטוטים בעליית הגג. ובאמת, הקוזקים באים ומתחילים לחפש. הם מחפשים ולא מוצאים דבר. כשמתכוננים לצאת תוקע הקצין את חרבו בערמת הסמרטוטים, אך למזלו של היהודי המפוחד הם אינם מוצאים כלום ומסתלקים. לאחר שהכל חלף עבר מודה נפוליון ליהודי, מתוודה לפניו שהוא הקיסר ומבטיח לו שימלא עבורו שלוש משאלות. היהודי מבקש כי גגו יתוקן וכי ירחיק את החייט שכנו, מתחרהו. שתי הבקשות מתמלאות מייד. על היהודי מוטל כעת לבקש את המשאלה השלישית. הוא מבקש מהקיסר שיאמר לו מה היתה הרגשתו כאשר הקצין תקע את חרבו בסמרטוטים קרוב לגופו. על כך מתרעם הקיסר ומצווה להוציא את החייט להורג. החייט נפרד מאשתו וכאשר הוא מוצא אל הקיר והחיילים מתכוננים לירות בו, מופיע פרש ובידו מכתב מנפוליון המצווה לא לירות באיש ולשלחו לחופשי. זאת היתה הדרך היחידה בה יכול היה למלא את בקשתו השלישית: על ידי העמדת החייט באותו מצב בו היה נתון הקיסר קודם לכן.