בחדר למדו התלמידים את הפסוק "זכרונו את הדגה אשר נאכל..." (במדבר יא, ל). אחד התלמידים הקשה על צורת העתיד ("נאכל") ופירש: ש"נאכל" הכוונה לבשר הלוויתן שינתן לצדיקים בעתיד (את הדגה כבר אכלו). אחר כך טען שאפשר היה לוותר על המלה "במצרים", כי בשר הלוויתן ממילא נאכל בחינם. חבריו טענו נגדו שעל ידי כך הוא עלול לפסול את ספר התורה, שהרי ידוע שגם חסרון של אות אחת פוסל ספר תורה.